יום רביעי, שש בבוקר, הטיסה לבודפשט יוצאת בעוד חמש דקות.
אנחנו יושבות במטוס, חברתי בודקת את הכיסאות ואת חגורת הבטיחות, בכל זאת, זאת הפעם הראשונה שלה בחו"ל והיא לא ממש מכירה את חלקי המטוס ואת הוראות הבטיחות המשעממות.
למטוס נכנסת קבוצת הכדורגל "אחי נצרת", לבושים בחולצות כחולות של דיאדורה, מסתבר שהם מגיעים לעשרה ימים של אימונים בבודפסט והולכים לקרוע להם את הצורה.
התחברנו איתם במהירות, אחד מהם אפילו ישן לידי ,נרדם לי על הכתף והפסיד את ארוחת ה"גורמה" - ביצים ולחמנייה שהוגשו בתוך קופסא.
הגענו לבודפשט... ואחרי שחלקו לנו כרטיסים לכל בתי הקאזינו בעיר, עלינו לאוטובוס וקבלנו הסבר מקיף על מה שנעשה מסביב.
נאמר לנו בארץ שנקבל מלון מדהים, "מילניום" שמו: החדר היה קטן, המיטה הייתה מוזרה, כל פעם שהייתי מתיישבת בקצה של המיטה, היא עלתה למעלה ולא בגלל המשקל.
על כל אפשרות שלא תבוא, היה בחדר מיני בר קטן, שמתוכו הוצאנו וחיסלנו את כל הרד בולים אחרי זה כמובן הלכנו לעיר לקנות רדבול חדש, פקיד הקבלה המסור הבחין מיד שזה רדבול "מזויף"
החלטנו לטייל קצת בפארק ולחפש את הקרקס, אבל היינו ממש עייפות ועלינו למטרו, תוך חמש דקות מצאנו את עצמנו מסתבכות והרגשנו כחלק מהסרט "דלתות מסתובבות", אבל הפעם במטרו עצמו.
מצאנו שני הונגרים צעירים שנסו לעזור לנו, אבל נראה לי שהם יותר הסתבכו בעצמם, אחרי שעתיים הגענו למלון.
מה עושים בערב? האופציות רבות, יש את הקאזינו שמשם בטוח נצא עם כמה ג'ובות ביד, בית קפה נחמד, מסעדה עם איזה גולאש חם או פיק אפ בר שמשם נצא עם סטוץ הווה אומר לילה מטורף!!
ההחלטה (המאכזבת) נפלה על שייט בדנובה, מים, ספינה, שמפניה ואוזניה שמספרות על ארמון המלוכה - היה נחמד!
ביום השני היינו בבית הכנסת היהודי, אין בכלל ספק שהרגשנו שייכות והזדהות, ובערב הדובדבן שבקצפת "קאזינו טרופיקאנה".
אני על המכונות, רינה על הרולטה, מול עיניי רואה כבר את המיליונים, יצאנו בהפסד, לפחות הוגשה לנו ארוחת ערב ושתייה חופשית חינם.
בדרכנו החוצה אנו פוגשות את שחקני הכדורגל של קבוצת "אחי נצרת", עם רינה התחיל אחד השחקנים שבקש לנסות להבקיע לה גול בחדרו.
יום שישי, טיול לעיירה "סנט אנדרה" - כפא האומנים, היינו במוזיאון המרציפן שם קנינו בובות שונות ממרציפן שאותן חסלנו תוך כדי הליכה. בערב החלטנו ללכת למופע של אופרטות משולב בריקודים, אני די השתעממתי ואפילו קצת נמנמתי, בהפסקה חלקו לנו כוסות של שמפניה ואני בטעות באמצע המופע שברתי את הכוס, דבר שהשתלב יפה עם הקולות הגבוהים של הזמרים.
החלטתי להתקשר הביתה, בכל זאת ההורים קצת דואגים, קניתי טלאכארט שנגמר בתוך עשר שניות, הספקתי להגיד: אמא, קרן, בודפשט, קאזינו, הפסדנו, חוזרים.
יום אחרי לקחנו אוטובוס לצד של בודה, ראינו את הארמון המרשים, מצודת הדייגים ונכנסנו למרחצאות גלרט וטבלנו את עצמנו במים החמים.
במרחצאות ראינו שני בחורים חמודים, ששחינו לידם וניסנו למשוך את תשומת ליבם, אבל הם התעלמו בהפגנתיות ובסוף הסתבר לנו שהם בכלל זוג.
בדרך חזרה פגשנו בחור הונגרי נחמד, שמו ברנבי ואנחנו כינינו אותו ברבי בן בשל יופיו המשגע.
ברבי טייל איתנו בעיר, אפילו קנה לי תיק למצלמה , כי תיק המצלמה שלי נגנב עי"י פושע חסר תקנה.
הטיול התקרב לסופו ואנחנו שמנו לב שיש עוד הרבה להספיק, חברתי עוד לא שבעה מהמראות
הנפלאים :" אני רוצה פאב, דסקוטק, פרלמנט, בנין אופרה, קרקס, מסעדה חדשה ו...
רגע, עצרתי אותה, בואי נלך לאט לאט.
הסתובבנו בעוד כמה אתרים ובערב קינחנו את ליבנו ברקוד סוער בדסקוטק "ריו", רקדנו לנו מתחת לגשם קל שירד ונהנו מכל דקה.
אז מה היה לנו: נופים, מוזיאונים, אוכל טוב, קאזינו כמובן, כמה חתיכים להסתכלות בלבד, ים, שמים, מעט הסתבכויות בדרכים אבל בסה"כ כיף אמיתי.
נהניתי מכל רגע ושיניתי את השם של העיר בודפסט לבודפאסט עם דגש על הפאסט והמבין יבין!
