אני לא צופה קבוע של משחקי כדורגל, למעשה אני כמעט לא צופה בכלל, אלא אם מכריחים אותי או שחבר מזמין ומבטיח גם בשר על האש, בירה והקרנת המשחק על מסך גדול. ובאמת הבשר היה מצוין, הבירה הייתה קרה והצפייה במסך הגדול בחוץ הייתה תענוג.
בחודשים האחרונים אני עוסק בכתיבת עבודות אובססיבית וקריאה מרובה על גבול המופרך. לפתע לימודיי ההומניים והבלתי משתלמים נדמים לי מעניינים עד מאוד, כל דבר שאני קורא ישר מתקשר למשהו אחר ובקיצור צר עולמי כעולמה של תולעת ספרים מן המניין. כמובן שאורח חיים שכזה וצפייה במשחק כדורגל כצופה מן החוץ יוצרים קונפליקטים ומתחים בלתי פתירים.
אחד מהחברים שהתכנסו לצפייה בגמר, רחוק מהכדורגל לפחות כמוני ואולי אף יותר, ספג את רוב הערות הביניים השיפוטיות שלי לגבי המלל שמלווה את משחק הכדורגל, את טענתו אליי אפשר לסכם כך : אי אפשר לבוא עם כלים ביקורתיים מחודדים מבית מדרשם של הוגי המפנה הפילוסופי-לשוני, או לחילופין הוגי אסכולת פרנקפורט ולנתח את הטקסט שיוצר שדר כמו רמי וייץ והאלטר-אגו שלו אברהם גרנט כיוון שכוונתם בידורית מלכתחילה. וטענתי : אפשר, עובדה, אני עושה זאת.
"הביקורת" בקצרה: (כלומר פחות או יותר ההגיגים שלי בתוספת שני בקבוקי גולדסטאר, וסטייק אחד)
1. שדר הכדורגל נדרש למלא נפח, בזמן ובמרחב, של מלל שיהיה קוהרנטי פחות או יותר למה שנראה בעין.
2. כליו: אינספור סטטיסטיקות זניחות לחלוטין שרבות מהן עוסקות באינטרקציות בין שחקנים ומאמנים לגביעים שבהם זכו בעבר או יזכו להניף בעתיד. כמו-כן זיכרון מצוין לגבי סטטיסטקות כאלה.
3. כישוריו הרטוריים חייבים לכלול יכולות דרמטיות-תיאוריות, כלומר הכנסת כוונה ותכלית בתיאור מהלכי המשחק שבהם לא קורה כלום חוץ מחבורת אנשים שחם להם אשר מעבירים ביניהם את הכדור בלי מטרה מוגדרת.
4. יכולות של אינטלציה רגשית מפותחת, ופה, בין השאר, הכוונה ליכולת לקרוא את פרצופו החתום של שחקן כפי שהוא משתקף דרך המסך ולהחליט בין רגע על מצבו הנפשי המיוחד ועל הסיבות והגורמים לכך : "פרצופו של פיגו אמנם נשאר יבש וארשת פניו שקטה אבל גם הוא, בתוכו, בוכה בכי תמרורים גדול, בדומה לרונלדו".
5. כישרון אופראי , כיוון שרבים ממהלכי המשחק, ולמעשה רוב רובם, מסתיימים בלי הצלחה, כלומר אינם מניבים שער, חייב השדר להביא בקולו את "הכמעט", קולו של השדר עולה כאשר הכדור מתקרב לשער ויורד, לפעמים באוקטבה שלמה, כאשר הוא מורחק ע"י הקבוצה היריבה. כמובן שקיימים מסורות וניאונסים רבים כמו הריטואל הלאטיני של קריאת גול מתמשך ועוד, אך מעניינת דווקא הצעקה של וייץ כאשר הכדור נבעט בחוזקה ולא נכנס לשער היריב אלא רק כמעט, או אז הצעקה נגמרת בקרשנדו רב עוצמה.
6. בגלל קוצר היריעה חשוב לעבור לתפקידו של האלטר-אגו של השדרן: הפרשן. בניגוד ליושבי-פרשני האולפן הרחוק, שלהם זמן רב לנסח את הגותם ומשנתם, הפרשן נדרש, בהנתן לו אות, לפתוח במסכת מלומדת וקצרה שתפקידה להכליל, לשפוט לבקר ולאתגר. מושא הפרשנות הוא לכאורה המשחק אך אין זה כך למעשה, רוב הזמן נדרש המאמן-פרשן לסוגיית החלטותיהם של המאמנים בשעת המשחק. כיוון שאין לו טקסטים ועדויות מיד ראשונה, יוצר הפרשן טקסטים יד שנייה ומסתמך על פרגמנטים בודדים שאותם ירחיב לכדי פרשנות כוללת ורדיקלית. לדוגמה: תווי פניו של סקולרי מחויכים ולכן יסיק גרנט כי "פורטוגל בתנופה גדולה, היא פייבוריטית, חילוף חשוב מתקרב, ישנם עוד שפנים בכובעו והטקטיקה שבחר עובדת וכו'".
בלילה חלמתי על הכרעה בפנדלים שבהם סוקרטס בועט וסארמאגו עוצר, רמי וייץ חורז באקסטרים הומרי ואברהם גרנט, בהרצאה שהוא נותן ב'גילמן', מצטט את הפילוסוף הבריטי-אמריקאי וייטהד ואומר כי : "כל הכדורגל המערבי הוא רק הערות שוליים לנבחרת ישראל 1970"
