צומת גולני, כדרים, עמיעד, מחניים, גיבור, בניאס, הפסקת קפה. מג'דל-שמס, נווה אטיב, חרמון, ג'וינט ברכבל, פיפי בשלג, אושר צרוף!!
באמא'שלכם, מתי בפעם האחרונה הייתם בחרמון? כמו ללכת על פלנטה אחרת, כל מבט מעלה חיוך.
מאז הקיץ בקושי יצא לי להוציא את האף מהנוף האורבני המדכא הזה, הרגשה של דבורה פועלת בחלת הדבש. הטיול הזה הרגיש כאילו פתחו לי חלונות בגולגולת, וכל האורוות והמחילות התאווררו.
מכל מקום אתה רואה לבן, והאינסטינקט שלי לשלוף שטר, לגלגל אותו, ולרחף מעל הקרקע כמו יונק דבש עם מקור של חמישים שקל, נעצר רק בגלל ששכחתי את הארנק שלי באוטו.
זו כנראה אחת ההחלטות הטובות ביותר שאני והחברים שלי לקחנו לאחרונה, כשיזמנו את הטיול הזה בצפון העליון.
ראינו צבעים ששכחנו שהם קיימים, נופים שמטילים שתיקה וקוטעים שיחות מעניינות- אוברול למוח.
בזמן שהייתי קבור בחדרים אפופי עשן ומחברות משובצות מדכאות, הירוק הזה מילא את ההרים.
קשה לי לדבר על השאול שהעיפו עלי המבחנים האלה, אסתפק ואומר שהם נגמרו ודי.
דבר טוב אחד צמח מהמבחנים האלה- שחטה ראשונה אחרי שבועיים ומשהו של דודא...
הרגשה של מלח שלא ראה יבשה תקופה ארוכה, ונהנה מהאדמה היציבה סוף סוף, נהנה מכל דילוג.
אז בניגוד להצעתה של שורת היתרה שלי, בתחתית תדפיס החשבון, החלטתי לקחת עוד כמה ימים של חופש מהעבודה, ולנסוע לחברים שלנו מהגולן לכמה ימים. נסענו אני, כארמה, סנסאי, דון גנג'ה וארול- כלבי הנאמן, לבית של עזית, חברתה הטובה של כארמה.
יש המון יתרונות בלגור עם שותפה. מלבד מעלותיה של כארמה, כיפה וגם כאופה, לקארמה יש המון המון המון חברות טובות ויפות למהדרין. לכל חברה כזו, יש מספר לא מבוטל של חברות טובות, ואם אמשיך בפירמידת הבשר הזו, אני לוודאי אוכל למצוא אחת שתעזור לי להעביר את הטיול הזה בחדווה רבה. עזית, החברה הסטלנית של כארמה לא איכזבה, ומרוב שמחה שסוף סוף מישהו מהחברים מועיל בטובו להגיע לביתם אשר בקצה הכרך, אירגנה לכבודנו את מיטב חברותיה הייצוגיות, לשבת ולהכיר עד תום הלילה. מסיוון קיבלתי את המחמאה הראשונה "לפי איך שאתה מגלגל את הג'וינטים שלך, כל כך דקים, אני מניחה שאין לך תסביכי פיצוי מאיזשהו סוג..." ואפילו אדיש שכמוני כבר הבין שנזרקה כאן כפפה. למחרת כבר קיפצנו לנו, אני וסיוון, בג'יפ האכזרי של אבא שלה לכל אותם מקומות שפעם טעיתי בניווטים, לסגור מעגל. אחר כך הצטרפו אלינו סנסאי וסלעית, עוד אחת מבית היוצר של פזית, מצויידים ב'מגדיר ארץ-ישראל לפטריות ושרכים' כדי למצוא כמה כאלה פסיכודליות, שמישהו נישבע לנו שפעם קטף כמה "כאלה ירוקות, עם קרניים עוד יותר ירוקות, שעשו לי טריפ מהוליווד!".
חילקנו את הגיזרה לשניים ויצאנו לחפש בזוגות, ואולי בגלל שלא כל כך חיפשנו ברצינות, לא העלנו בחכותינו שום פטריה משום סוג שהיא, אבל הטיול היה מטורף.
רוב הנסיעה היינו עסוקים בלבטים על לאיזו גבעה ניסע כדי להתבודד.
סקס בטבע זה אחד מהדברים שכשעושים אותם, עולה השאלה למה אני לא עושה את זה יותר לעזאזל?
השמש, הנוף, האויר והציפורים משתתפים בחוויה וזה לא דומה בכלל למה שאנחנו נוהגים לעשות בבית.
איך שהתחיל להיות קצת קר וגם הגשם התחיל לטפטף, ארזנו את עצמנו ונסענו לחמת-גדר.
סנסאי מצא דרך מצויינת לפנות לעצמו מקום בג'קוזי כשהוא משפשף את העצבעות ברגליים לכל עבר ומכריז שזו ממש דרך מצוינת להפטר מהאקזמות ברגליים. למעשה, הרופא המליץ לו במפורש לבוא לכאן ולטפל בכל בעיות פטרת-העור שלו... תוך שניות ספורות כולם פינו לנו את האיזור ויכולנו לקבל שקט.
ארבעה ימים נמשכה החופשונת שלנו, מי בכלל זוכר שהיו מבחנים? מי זוכר בכלל את ימי הדודא והקריז, ימים של ארבעה קירות ועט? אין מצב שאני מצליח לשחזר משהו מהמבחן האחרון, לא זוכר ממנו כלום,
ושוב זה נראה כל כך מיותר, ללמוד וללמוד בשביל לשכוח שוב.
בינתיים כל מה שבא לי זה לצעוק לכם חזק חזק באוזן: אנשים- כנסו לאוטו ותעלו צפונה, הבטחה אישית ממני- זה יגדיל לכם את תוחלת החיים!
חג פורים שמייח- צ'ילו.
