הטיסה להולנד לוותה בחששות. שבועות של הכנות, תהיות וניסיון לחזות את הלא נודע הפכו מיד עם הנחיתה למציאות ממשית. בעודנו ממתינים למזוודות. מעבר למסוע עמדה קבוצה של פלסטינאיים עם מבטי שטנה בעיניים. הטלפון צלצל, פיגוע, שבעה הרוגים (עכשיו כבר שמונה) ועשרות פצועים. מגיעים להאג, אחרי לילה ללא שינה, התחלקנו לקבוצות ופנינו לחדרים, תוך דקות מצאנו עצמנו יושבים בסלון, לאחר התארגנות זריזה ומכינים את יום המחר (שני)
השכמה בחמש ויאללה לעבודה
הקבוצה מתחלקת: קארין, אולג וגבי יוצאים לבית המשפט להכין את השטח לפני ההפגנה הגדולה ואילו שני וחיה יוצאים לנקודת המפגש ממנה תצא תהלוכת התמונות. ההפגנה מתחילה, תוך דקות ספורות אנחנו מוקפים מכלי תקשורת מכל העולם, מתראיינים לתחנות זרות, התכוננו היטב והרגשנו ביטחון רב בהעברת המסר שאנו תחת מתקפת טרור. לפתע מובא האוטובוס המפוייח, שריד לפיגוע, שלושה מאיתנו מחליטים להניף את תמונות 927 הרוגי הטרור ומטפסים על האוטובוס כך שזוועות הטרור נראות לעיני כל. מקריאים את שמות ההרוגים כאשר ברקע זעקות של משפחות שכולות והדמעות זולגות.
בשיחות אישיות עם כתבי חוץ אנו מבינים שהמסר ער. באותו הזמן הגיעו שני וחיה לנקודת המפגש. מאות בני אדם מארגון "נוצרים למען ישראל" החלו לזרום למקום ותוך מספר דקות היו שם אלפי אנשים. חילקנו את תמונות 927 הרוגי הפיגוע למשתתפי התהלוכה.
בשיחת תאום מקדימה הוזהרנו כי שלטונות האג ישמחו לבטל את התהלוכה וכי יש לנהוג בדיוק לפי הכללים. הסתדרנו בטור ארוך אשר בראשו צועדות משפחות הרוגי הפיגועים ומיד אחריהם, אנחנו. ככל שגבר השלג כך התגברה תחושת השליחות. אנחנו כאן כדי להפוך את המספרים הסטטיסטים לאנשים עם פנים, בני אדם עם משפחות שנרצחו על ידי טרוריסטים.
היום האחרון
לאחר ההפגנה הגדולה, ערכנו מסיבת עיתונאים בבניין העירייה הישן של האג, מהשאלות של העיתונאים ניתן היה להבין כי המסר עבר. היתה הבחנה בין שני צדדים, הגדר והטרור, זה מה שרצינו, זו היתה מטרתנו וכנראה שהצלחנו. התחלנו בהכנות להפגנה נוספת, קצרה יותר ולכן גם חשובה יותר. הבנו שקורה משהו חדש, התחילו להישמע תלונות חמורות כנגד זק"א אשר בשלטים שהביאה עמה מהארץ היו פרסומות לעיתון 'מעריב'. משרד החוץ טען כי היה זה ניצול ציני של האירוע, מנהיגים נוספים שהגיעו השתמשו במלים חריפות יותר וחלקם אף החלו לעסוק בנושא במקום במטרה שאליה הגענו. היינו חד משמעיים בנושא ותגובתנו היתה פשוטה נמשיך לעבוד, זה לא הזמן להתווכח. לאחר ההפגנה חזרנו לאכסנייה ולא ידענו אם אנחנו יותר עייפים או יותר רעבים. בסיכומו של דבר, התקשורת הזרה אהבה אותנו והצלחנו להעביר את המסר, טרור = גדר. בערב האחרון החלטנו לטייל מעט בעיר, הגענו לפאב ששמו היה "אין גבול" התיישבנו וצפינו בערוץ הסי אן אן, במהדורת החדשות אנו מגלים כי התמונה המרכזית מהדיווחים בהאג שייכת לאולג, רואים אותו מחזיק את תמונות 927 ההרוגים כשהוא עומד על האוטובוס המפוייח של זק"א. הרמנו שוב לחיים, עכשיו זו עובדה, המשלחת הקטנה של ההתאחדות היתה יעילה ביותר, הצלחנו.
