לחופש נולד?

השבוע נכתב באחד העיתונים על שנאתו העזה של האסיר, מרגל האטום, הבוגד מרדכי ואנונו. נכתב בין השאר כי האסיר נוהג לשמוח למשמע דיווח על פיגוע בישראל ומביע בכל הזדמנות את שנאתו העזה כלפי מדינת ישראל. הדברים נאמרו כך ע"י אסיר אשר היה לחבר של האסיר ואנונו. אותו אסיר אף פנה לגורמים מסוימים בבקשה לשלול את יציאתו לחופשי של המרגל ואנונו, מכיוון שזה השמיע איומים בפני האסיר על כוונתו לפרסם מידע נוסף אשר יפגע באופן חד וחמור בביטחון המדינה.

האם זהו תחילתו של מלכוד 22 הידוע לשמצה? האם מישהו אכן יכול לעצור את וענונו, או לעכב ואף לבטל את שחרורו הצפוי של המרגל בעוד חודשיים, והיה ואפילו איים בפני גורם רשמי ו\או מהימן (ולא איזה אסיר שהיה חבר שלו בכלא), כן לפרסם מידע בעניין תכניות הגרעין של מדינת ישראל? האם מידע מלפני עשרים שנה עדיין רלוונטי כאיום? האם הדיבורים על הגבלת חופש התנועה והפעולה של וענונו ודרישה לכך ע"י גורמים מוסדיים שונים אכן קשורים בסיפורים אודות כוונותיו של מי שיש לו עבר של פגיעה בביטחון המדינה?

ובכן, מלכוד 22 הוא כבר עניין שיווצר באם האסיר לא ישוחרר מפאת הסיבות המוזכרות לעיל ואז פנייתו לבית הדין הגבוה לצדק יעורר תגובה של הרשות השופטת ותבטל החלטה ממסדית שלטונית. כמובן שהדבר מהווה בעיה בפני גורמי הביטחון, הפרקליטות ואפילו הממשלה. בנוסף יש מן החשש שגורמים קיצוניים בארץ ובעולם יערערו על זכות המדינה להגנה עצמית, כפי שנעשה בעבר ובהווה, ויבקשו את שחרורו בזמן הקצוב לו, תוך שימוש בטענות לפגיעה בזכויות האדם וכו'. זה מן הסתם יהיה וישמש כלי ניגוח בממשלה בדיוק כפי שנעשה תמיד.

תמיד נשארות השאלות והתהיות, ואפילו בעניין פעוט כשאלת ענידת הצלב המאולתר על צווארו של זה האסיר, המרגל הארור. אולם הדבר החשוב מכל לזכור הוא את היום שאחרי השחרור הקרוב של ואנונו... נצחק ונתבדח על חשבונו של זה הרוצה ברעתנו, כי יהיה מוקף אבטחה ושמירה כל ימי חיו, ולו צל של אנשי ביטחון ומשמר. יהיה המחיר והעלות על שמירת מהלכיו גבוה ויותר, ואנו נדע כי לא לחופש נולד המרגל, לא!
יכתוב – יצונזר.
יתכתב – ייגנז.
ידבר – יושתק.
ילך – ייעצר.
יגלוש – לא ולא.
יחיה – יחיה.
ימות – נתרצה וניפטר ממי שרוצה ברעתנו, ובא מתוכנו ונתבייש בו תמיד.
והנה כבר בא לו אחד אחר – טננבאום... נו וזה לא מנחם!