הוצאתם לי את החשק לכתוב, חבורת ערסים מגעילים שחושבים שלהיכנס לאינטרנט זה דבר מגה אינטלקטואלי , התגובות המעצבנות שלכם העיפו לי את הרוח מהמפרשים, שיחררו לי את בלוטות הדמעות, אני אשמה שהעורך ביקש לחדד דברים, יש לי עוד כמה חלקים, אני לא סתם בלונדה מטומטמת כמו שאתם חושבים (ובצדק, גם אמא שלי אמרה לי אחרי שהיא קראה את הטור) יש לי עוד כמה דברים באמתחתי, בעיקר דאגות עכשיו כשאין לי ממש זמן לנסוע לחופשת סקי בחו"ל.
ביום שישי שעבר דווקא רציתי להגיע לחרמון אבל נתקעתי בשירותים של הפאב שהייתי עם חברה שלי, זה היה קצת פסיכי, אבל מה לעשות שהמחזור שתקף אותי חרמן אותי כהוגן (כן, יש כאלו שהמחזור מחרמן אותן), אחרי שתי כוסיות וודקה וחצי כוסית ייגר החלטתי שאני צריכה לבדוק את השירותים מבפנים. עלם חמודות שאת שמו אני לא ממש זוכרת הצטרף אלי, לא ברור לי למה, ובפרצי שלוליות מלנכוליות הוא החליט לעשות לי בדיקה תוך גופית. שיתפתי פעולה ורק הזהרתי אותו שאני במחזור, זה לא ממש הסתדר לו עם מה שלימדו אותו בבית ספר (לבחורות אין אף פעם מחזור והן אומרות את זה רק כדי להתחמק מסקס) ולכן הוא המשיך בחקירה, לא יודעת למה, אבל כשהוא התחיל ממש להציק , עבר לי אלחנן טננבאום מול העיניים, רציתי לתפוס את עצמי ולומר לו , חדל אש חדל חדל חדל! אבל משהו בעוצמה שלו גירה אותי וכשאני מגורית, שום דבר לא יכול לעצור אותי, ככה חשבתי עד שיצא הדבר הקטן הזה מהג'ינס שלו.
אני מניחה שאתם, כמו מרבית האנשים, מכירים את הקטע בו פרץ רומנטיקה משתנה כהרף עין והופך לגיחוך ממושך, כזה שבזוית הפה אתם נראים כמו עמנואל הלפרין במיטבו עם נתזי רוק מרוחים מסביב בחדר, "זה מה שיש לך, בחור" הצפתי לעברו, הוא הסמיק, החוויר ולאחר מכן כיבה את הנר, סגר את המכנסיים והלך. כמו שאתם מבינים, באותו יום לא הגעתי לחרמון.
איך זה שהן תמיד יודעות מי מתכוון להעתיק? במבחן האחרון החלטתי להחשיד את עצמי ולעשות עיניים לבוחנות, הן כנראה לא ידעו מאיפה זה נפל עליהן אבל זה הספיק.
הללללללוייההה!!!! זה קרה, הן כנראה קצת נלחצו מעודף ההורמונים שהיה במערכת הדם שלי (מחזור אתם יודעים) והעבירו אותי הרחק לאחור, במבחנים מסוימים אני לא מעתיקה, אבל בדרך כלל, כמו עכשיו, אני לא מספיק סומכת על עצמי, אז הכינותי עצמי מראש.
המתרגל של הקורס (בואו נקרא לו שי, אף פעם לא שכבתי עם מישהו שקוראים לו שי) החליט בשיעור ההכנה לקראת המבחן שהוא מתחיל איתי, בדרך כלל שמישהו מחליט כזה דבר, זה נידון לכישלון, כי מרוב שאתם רוצים, אני רואה את הבליטה החשודה מרחוק ואני יודעת בדיוק למה הכוונה, לשי, לא הייתה מתיחה במפשעה, אז חשבתי שאולי הוא רציני.
שי ניסה להסביר לי קצת על החומר ואחרי שתי דקות בדיוק ראה שדבריו נופלים על אוזניים ערלות (ככה אומרים, לא?) אז הוא הזמין אותנו לקפה לשבת קצת על החומר למבחן. ישבנו ואחרי דקה תוך פיהוק קל (שלי) ושיעול עמוק (שלו) הוא הבין עם מי יש לו עסק וניסינו לדבר על דברים יותר נעימים כמו כמה פעמים הוא יצא עם סטודנטיות שלומדות אצלו (הרבה) וכמה אמינים הם המתרגלים אצלנו בחוג (בכלל לא) ההמשך היה כבר אצלו בסלון, אחרי שעה הייתי בחוץ, דווקא היה נחמד, אולי אני אשמור איתו על קשר אחרי המבחן, ואולי לא, מה שבטוח זה התשובות שנמצאות אצלי, מתוך אינסטינקט אימהי , שמתי אותן בחזיה, לא יודעת, ככה לימדו אותי, דברים חשובים שמים קרוב לבטן.
