מה לא נכתב על האדישות של הסטודנט הישראלי? הניכור, ההתחפרות העצמית, עצימת העיניים לכל מה שקורה במדינה וההתעסקות האובססיבית, המגוחכת לפרקים, בנושא ציבורי אחד בלבד: שכר הלימוד. כל השאר לא מעניין את הסטודנטים. כיחידים יש המון סטודנטים שפועלים, עושים, יוזמים, מתנדבים, עוזרים ומוחים, אך הם טיפה בים של אטימות, חמדנות ורדיפת בצע.
המחשה נוספת לקהות החושים הזו הגיעה בשבוע שעבר באמצעות דואר ישראל. מעטפה קטנה, מעוטרת בלוגו של אחת החברות הסלולריות, נחתה אצלי בתיבת הדואר. התפלאתי, שכן לא זו החברה בה אני מנוי. פתאום שמתי לב, שבצד, בקטן, מופיע גם הלוגו של "אגודת הסטודנטים אוניברסיטת תל אביב". בתוך המעטפה ציפתה לי הפתעה בדמות שלל קופונים מעוצבים, שכל תכליתם היא לשכנע אותי לעבור ולהשתמש בשירותי הטלפון של אותה חברה.
סטודנטים באוניברסיטת תל אביב
מסוקרן ומהפכן בהתנעה מיהרתי להמשיך ולקרוא את המניפסט החברתי הנוקב הזה, בתקווה למצוא הזמנה לאיזושהי הפגנה, התארגנות להחתמת עצומה או תכנון לגבי מצעד לפידים בכיוון קריית הממשלה. אבל אפס: אין מה לדאוג.
הפיסקה הבאה כבר הזמינה אותי למהדורת סוף הקיץ של יום הסטודנט, שהפעם מקבל את השם Bside. שוב אומנים מהשורה הראשונה והשנייה יחברו למיטב חברות המשקאות, הטלפונים, הפיצות והבנקים. חגיגה של קפיטליזם טהור, בו כל הצדדים יוצאים מורווחים. חגיגה בקמפוס. שמח בלב, שמח בכיס. סוג חדש של מחאה.
שום קול צעקה לא נשמע מכיוונה של התאחדות הסטודנטים, שום מאמץ מצידה לא נעשה. גם כך, בימים רגילים, לא עושה אגודת הסטודנטים יותר מדי במישור החברתי, והכסות של פרוייקט פר"ח ודומיו לא מכסה אפילו על חצי ערוותם. בעניינים שנוגעים לדמותה של החברה בישראל - אגודת הסטודנטים, ובמיוחד זו של תל אביב, שותקת.
צעדת הסטודנטים לדרום אורגנה על ידי חבר'ה מירושלים. רן לוי, סטודנט שצעד לבד מהצפון ועד ירושלים תחת הסיסמא "ישראל טובה יותר" לא לומד בתל אביב. את הקיץ הזה העבירה האגודה, כך נראה, בלספור את הרווחים מיום הסטודנט ולחשוב איך אפשר להמשיך ולהשתעבד לכספי התאגידים הגדולים במשק, שלוטשים עיניים לכיסיהם היחסית מלאים, של הסטודנטים התל אביבים.
