צ'ופצ'יק, עיתון הסטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע מופץ מדי שבוע בכמה אלפי עותקים (5000-7000 על פי הערכה לא רשמית) וממומן על ידי אגודת הסטודנטים. בקרב הלומדים בבאר שבע, העיתון ידוע כלא יותר מאשר "דפי מידע" אפורים ומשעממים שמופצים על ידי האגודה.
בשנה שעברה הגדיל העיתון את תפוצתו, לאחר שנוסף לו מדור סאטירי שנקרא "יוסי ויוסי". תוך זמן קצר צבר המדור פופולריות רבה בקרב הסטודנטים בשל הלצותיו השנונות בנושאים הקשורים לסדר יומם של הסטודנטים, וסוגיות פוליטיות.
מי אתם "יוסי ויוסי"?
"לא ניתן לייחס לנו שייכות פוליטית על פי המדור" אומר גיל מסטרמן, סטודנט להנדסה תעשייה וניהול שיחד עם חברו ללימודים, אבנר קצמן, כותב את המדור הסאטירי. ככל שהעמיק "יוסי ויוסי" את העיסוק בסוגיות פוליטיות, כך הוא צבר פופולריות רבה יותר, והפך לשיחת היום בקרב הסטודנטים בקמפוס. כלולם רצו לדעת מי כותביו. מגיליון לגיליון הפכו האייטמים במדור לחדים יותר, וכמובן, כמו לכל סאטירה גם ל"יוסי ויוסי" היה מי שהתנגד.
אין תמונה
הצנזור הראשי!
המתנגד הראשי למדור היה לא אחר מאשר יושב ראש התאחדות הסטודנטים הארצית, שגיב אסולין, ששימש בתחילה יו"ר מועצת הסטודנטים ולאחר מכן יו,ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון, במקומה של ח"כ גילה גמליאל. אסולין לא היסס להשתמש בכוחו הפוליטי על מנת למנוע מדברים להתפרסם. "בתור דוברת האגודה הורו לי לדאוג לכך שדברים על גילה, על שגיב ועל האגודה לא יפורסמו. פעם "יוסי ויוסי" רצו לפרסם תמונת פוטומונטאז' של גליה כנטלייה אוריירו, ושגיב הורה לצנזור אותה. הוא איים שהעיתון לא ייצא", מספרת עינת הלוי לוין, לשעבר דוברת אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון. "הוא הורה לי להראות את העיתון בכל פעם לפני שהוא יורד לדפוס. הוא וגילה היו מוכנים לעצור את הדפוס, ולבזבז הרבה כסף רק כדי שלא תפורסם ביקורת נגדם".
כלב השמירה של הדמוקרטיה
התמונה של "גילה אוריירו" צונזרה. מסטרמן וקצמן נדהמו מהצנזורה, וסירבו לקבל את העובדה שמותר לצחוק על פוליטיקאים, אך אסור להתבדח על חשבונה של 'הגברת הראשונה' של האוניברסיטה.מה שמכעיס את מסטרמן יותר מהכל הוא הניצול שעושה אגודת הסטודנטים. לדבריו האגודה משתמשת בכספי הסטודנטים להוצאת העיתון בן 32 העמודים, מוכרת מחצית מהם למפרסמים, ומרוויחה מכך כסף. למעשה, הכסף הולך לאגודה ולא לפיתוחה של מערכת עיתונאית עצמאית, ביקורתית, בה עובדים סטודנטים-כתבים שמסקרים את הנעשה בקמפוס מכל הזוויות.
מערכת צ'ופצ'יק יושבת במשרדי האגודה וכפופה לבעלי התפקידים בה. מערכת העיתון אינה עצמאית, ובפועל מקבלת הוראות ממי שהיא אמורה לבקר.
מסטרמן וקצמן המשיכו בכתיבה של סאטירה נשכנית ולא נרתעו מהכוחנות שהופגנה כלפיהם מכיוון משרדו של יושב ראש האגודה.
שיטותיו הכוחניות של אסולין להשגת מבוקשו לא נגמרו בהוראה לצנזר. אחד המרואיינים לכתבה ביקש לספר שלא לייחוס שקיבל איומים של ממש על עתיד הקריירה שלו אם יתנגד מדי למרותו. אסולין מכחיש שאי פעם צנזר משהו בצ'ופצ'יק ואמר "צוחקים עליי כל הזמן במדור הסאטירה". לדבריו, לצ'ופצ'יק יש עורך והוא היחיד שמחליט מה יכנס לעיתון ומה לא.
קצמן טוען "הקונספט של עיתון אמיתי לסטודנטים לא הופנם. המערכת האתית מוסרית העיתונאית פשוט לא קיימת שם".
"כמה טוב, כמה יוסי"
ה"יוסים" הבינו כי קשה לעבוד תחת שוט הצנזורה והחליטו להקים אתר אינטרנט בו יינתן ביטוי למדורי הסאטירה שלהם, וכן תינתן במה לסטודנטים המבקשים למתוח ביקורת על האגודה. ,פרסמנו רק מכתבי ביקורת מנומקים בטעם טוב, ובשם אומרם ולא מכתבי נאצה", מדגיש מסטרמן.בינתיים, נבחרה גילה גמליאל לכנסת ושגיב אסולין נבחר להחליפה, הפעם בהתאחדות הסטודנטים הארצית.
כמו "יוסי ויוסי" גם אתר האינטרנט "הספסל" זכה להצלחה לא מעטה במושגים של אתר סטודנטים של אוניברסיטה אחת. דבר קיומו עבר מפה לאוזן ומאי מייל לפורום. " האתר התגלגל ברשת, כך שבפועל הוא קיבל תהודה גדולה יותר ממספר הכניסות לאתר וחרג מתחומי אוניברסיטת בן גוריון", אומר מסטרמן.
מאבק קטן זה על חופש הביטוי מלמד כי סאטירה לא יכולה לעולם להיות חלק מהממסד, גם כאשר הממסד הוא בסך הכל סטודנטים צעירים, שהיינו מצפים מהם לגלות פתיחות לביקורת וסאטירה.
מאז הוטלה על המדור צנזורה, העניין בו בתוך האוניברסיטה ומחוצה לה רק גבר, וספק רב אם היה זוכה לתהודה כה גדולה לולא ניסיון הסירוס.
