עבור חלק מאתנו, החיים הם מעבר מהזדמנות אחת לשנייה, אך עבור אחרים ממבחן למבחן. התחלות חדשות כמו תחילתה של שנת הלימודים האקדמית, הן כר פורה לציפיות ותקוות אך אליהן מצטרפים איך לא, הפחדים והחששות.
לפעמים דווקא הציפיות והתקוות שלנו, הן אלו שישאירו אותנו משותקים, צופים ברצף בשבעה פרקים של 'הומלנד' במקום לפתוח את הספרים. כך שבתחילת שנת הלימודים ובמהלכה, סטודנטים מסוימים ישלבו בין לימודים, עבודה וחיי חברה ויישארו על הרצף הפסיכולוגי שבין "סבבה" ל"לא סבבה".
אחרים ימצאו את עצמם מלאי אשמה, דוחים מטלות ומתעוררים מותשים אחרי לילה של חלומות בהם הם יושבים ברכב שאין להם שליטה עליו, אילמים וללא יכולת לזוז. אז מה עושים עם זה?
תהליכים מודעים ולא מודעים משפיעים על הרגשות, המחשבות וההתנהגות שלנו. לכן הפתרון הרצוי הוא לפנות לפסיכואנליזה שלוש פעמים בשבוע, רצוי בגרמנית, למשך כשבע שנים. אך עם זאת, כסטודנטים של שנת הלימודים האקדמית, יתכן ותתעניינו בדרכים הבאות להתמודד עם האתגרים הרגשיים של השנה החדשה.
פגישות עם חברים ופעילות יצירתית (מעבר למציאת סיבות למזכירות החוג מדוע מגיע לכם מועד ג') , אפשרו לכם מרחב גדול יותר ויעזרו לכם לא להישאב לתוך הלחץ או למדוד את עצמכם רק על פי דד ליינים וציונים.
תנו לעצמכם לטעות קצת ואל תשכחו שכמעט תמיד יש עוד הזדמנות. פספוס דד ליין פעם אחת לא יוביל אתכם לגור בקופסת קרטון על אלנבי. זה כנראה ישרוט את הסופר אגו הפריך שלכם, אבל זה כבר עניינו של הפסיכואנליטיקאי האוסטרי אליו תלכו בסוף התואר.
כדי להוריד את מפלס הדרמה, מה שאתם יכולים לעשות זה להתחיל לחשוב עם קצת הומור ולוגיקה על מה שעובר עליכם. קיבלתם 60 במבחן ואתם מרגישים שהחיים נהרסו? נהדר, כעת נסו לתאר לעצמכם שלב אחרי שלב, את אותה השתלשלות האירועים. סביר להניח שתגלו שהיא בלתי סבירה ודי משעשעת.
הפנימו כי יצירת קשרים היא דבר משמעותי, שבעתיד גם חברים מהלימודים יוכלו להיות חלק מקבוצות לימוד, או אפילו להקשיב לכם ברגעים קשים, בהם תרצו להתלונן על המרצה.
ממש כמוכם, הוא כנראה גם לא מדבר על זה. אז שתפו חברים או פנו לשירותי הייעוץ הפסיכולוגי של האוניברסיטה/המכללה.
* סייעו בהכנת הכתבה: צוות headspace, מרכז סיוע פסיכולוגי לצעירים.
