לא כל הסטודנטים מוכנים למכור את נשמתם לאוניברסיטה במהלך התואר, שכן גם אם תעודת הצטיינות הייתה פסגת השאיפות לפעמים משהו מתפקשש בדרך וצריך לחשב מסלול מחדש.
בין לוח זמנים צפוף, שעות רבות של עבודה ועייפות החומר, מסבירים הסטודנטים כיצד הגיעו לגיל 30 ועדיין לא סיימו את לימודי התואר הראשון שלהם.
עד מתי אשב ללמוד?
כל אחד ונסיבותיו הוא
התואר של דן (שם בדוי), סטודנט בפרויקט דו חוגי במדעי הרוח באוניברסיטה העברית, התחיל עוד בשנת 2008 אך השילוב של שגרת חיים, עומס בעבודה והגשת מטלות פשוט לא צלח, "למדתי בשני חוגים מאוד תובעניים שכללו המון מטלות כתיבה. רוב הזמן הצלחתי פחות או יותר לעמוד בקצב, אך בסמסטר האחרון כבר לא היה לי מספיק זמן. "לקראת סיום התואר טסתי לפרויקט לימודי בחו"ל שבמהלכו הייתי אמור לסיים חלק מן העבודות, אבל גם זה לא עבד. מאז אני מתמרן בין משרה מלאה ובין העבודות שנשארו לי", מסביר דן בן ה-30.
בהשוואה לדן, המקרה של קרן (שם בדוי), סטודנטית למינהל עסקים וחשבונאות במכללה למינהל חמור אף יותר, היא נמצאת כיום בשנתה החמישית לתואר והדרך לסוף עוד ארוכה.
"התחלתי את התואר בגיל 23 בשנת 2009 וכיום נותרה לי עוד שנה לפחות במידה ואצליח לעבור את מבחני המועצה ושנת ההשלמה", מסבירה קרן בת ה- 29.
אחד הדברים ההכרחיים בקרב סטודנטים שניגשים למקצועות הניהול והפיננסים הוא יכולת הלמידה וההתמצאות בחומר, או בשפה הפשוטה ישבן לשבת עליו ולתרגל. אולם אצל קרן התואר נמשך כתוצאה מחוסר היכולת של למידה רציפה ומעמיקה, "אי אפשר לשלוט בחומר של חשבונאות בלי לשבת כל יום ולתרגל והבעיה אצלי היא חוסר ריכוז ולמידה העצמית.
"גם בלמידה עם חברים אני יוצאת מריכוז מהר מאוד ובכלל כל דבר שקורה לי בחיים משפיע עלי ומסיט אותי מהלמידה עצמה", מספרת קרן.
בניגוד לסטודנטים המתוסכלים שמרגישים שמשיכת התואר מעכבת אותם בחיים, רועי זריהן 31, שהתחיל בלימודי תואר ראשון במכללת ספיר בשנת 2007 מאמין כי גרירת התואר הביאה לקידומו האישי ולהתפתחות בתחומו, "לקראת סוף השנה השנייה במסלול תקשורת טלוויזיה, התבקשנו לעבור סטאז' במערכת חדשות ואני בחרתי לעשות זאת בערוץ הספורט. עם הזמן קיבלתי הצעת עבודה והחלטתי להקפיא את התואר ולעבוד בתחום". מספר זריהן.
התואר שלא נגמר
מתקרבים לקו הסיום?
ובכן כיצד הגיעו אותם סטודנטים למצב כה מתסכל והאם חלקם קרבים לקו הסיום?דן מסביר כי כתוצאה מחוסר משמעת והקפדה סביב נושא הדד - ליינים הוא נשאב לתרבות הדחייה, "התרגלתי לזה שאם אני לא מסיים עבודה, אני יכול למשוך עוד ועוד קצת. בדיעבד הפתרון היה לעשות את האקסטרה מאמץ כדי לסיים בזמן, אפילו במחיר של פחות השקעה בחלק מן העבודות".
כיום הוא מבין כי ההיבט הכספי הוא זה שהסיט את הפוקוס מלימודי התואר הראשון ואף מייעץ לכל אלו שנמצאים במצב דומה - לתת מעצמם את כל מה שיש להם, "יש לעמוד בדד- ליינים ובכל מה שכרוך בדרישות המסגרת, לתכנן מראש מה אפשר להספיק בכמה זמן ופשוט לעמוד בזה", מסביר דן.
דברים דומים מספרת קרן, "מאחר ולא נגשתי למבחנים או קורסים חוזרים שהייתה צריכה להשלים, המכללה קראה אותי לסדר ומסרה שלא אוכל לגשת לבחינות ראיית חשבון בשנה הקרובה".
העובדה שקרן עדיין לומדת לימודי תואר ראשון, לא רק מפריעה לה רק ברמה האינטלקטואלית, אלה מצליחה גם לגעת בשאר תחומי החיים, "ההורים שלי מתוסכלים מזה ואפילו מבחינה זוגית, הסטטוס שלי כסטודנטית תוקע אותי בחיים. אני יודעת שזה בידיים שלי ואני צריכה להשקיע יותר ומאמינה שהדחיפה תגיע מבפנים ואצליח לסיים את התואר כמתוכנן".
ומה עושים לאחר שלוש שנים בהם הלימודים בהקפאה? זריהן החליט לחזור למכללה ולסיים את התואר, "פיצלתי את השנה השלישית לשנתיים והשנה אני מקווה לסיים. העובדה שסיימתי תואר ראשון רק לאחר שבע שנים לא מצטיירת מבחינתי כמשהו רע, בסופו של דבר הלימודים משמשים למקפצה של מה שאתה רוצה לעשות ואני חושב שהשגתי את המטרה גם במחיר של זמן ממושך עד לסיום התואר".
מתי אני אניף את הכובע?
