בימים של לחימה, מגיעים הרבה מאוד חיילים פצועים אל בתי החולים והרופאים, שגם ככה סובלים ממחסור בכוח אדם, צריכים להתמודד עם האוכלוסייה הצבאית והאזרחית כאחד.
במטרה להקל על העומס, סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון הלומדים רפואה וסיעוד בשיתוף אסר"ן (אגודת הסטודנטים לרפואה ומדעי הבריאות בנגב), הקימו מערך חירום בכדי לתת יד ולסייע לרופאים המטפלים.
"היינו עם הרופאים במיון, בטיפול נמרץ ובחדרי טראומה ועזרנו להם לטפל בפצועים", מספר נדב זילכה (30), יושב ראש אסר"ן, שנמצא בשנה החמישית ללימודי רפואה כללית. "כל אחד התנדב בהתאם להכשרה שלו וזה היה מאוד עוצמתי להבין את הכח שיש לנו, לסטודנטים שלומדים את מקצועות הבריאות".
בנוסף לכך, הסטודנטים הקימו קייטנות לילדים של הרופאים שמחויבים להישאר בבית חולים, כדי שהם לא יהיו טרודים ויוכלו לתפקד בראש שקט. "עשינו להם הפעלות, הבאנו ארוחות ודאגנו ליותר מ-300 ילדים", מספר שי קרופפלד (28), רכז הסברה אסר"ן שגויס בצו 8.
רעות שוורץ (29), הנמצאת בשנה החמישית ללימודי רפואה והתנדבה בתחילת המבצע בבית חולים ברזילי באשקלון, מספרת כי "זה הרגיש שאנחנו נמצאים בליבה של המלחמה, היו אזעקות בלתי פוסקות כשרקטות התפוצצו מעלינו", היא מספרת.
בהמשך התנדבה שוורץ בבית חולים סורוקה, כאשר כל משמרת התנדבות הייתה בין 12 ל- 13 שעות. "הצוות הרפואי שעובד שם מגוייס באופן מלא, היו רופאים שנרדמו על הכיסאות ולא אכלו, כי זה פשוט הדבר האחרון שחושבים עליו במצב הזה", מסיפה שוורץ.
"זה מדהים לראות איך סטודנטים שהייעוד שלהם זה טיפול בבני אדם, מתגייסים ומחזקים את מערך החירום, זה מדהים שכל אחד תורם את חלקו", אומר זילכה.
מרינה נגינסקי (24), סטודנטית שנה שלישית ללימודי סיעוד, הגיעה כל יום למשמרת התנדבותית ממש כמו ליום עבודה. "עזרנו איפה שהיה צריך, מילאנו תפקיד של אחיות, דיברנו עם החיילים, קילחנו אותם והיינו איתם. היו מראות קשים אבל התמודדו עם זה".
"השאלה הראשונה של החיילים הייתה מתי הם יכולים לחזור להילחם וזה רגע מרגש", מוסיפה שוורץ, "רואים איך חיילים שלא מכירים אחד את השנייה, אבל נמצאים מיטה ליד מיטה מתחבקים וחולקים את אותו הגורל המשותף".
נגינסקי נתקלה בחייל שחטף שני כדורים ליד הלב ושלושה כדורים באזור היד, "הוא איבד את השמחה והיה כעוס, אבל דיברנו איתו, שיכנעו אותו לשתף פעולה וככה עזרנו לו. יש פה המון פן רגשי", היא מוסיפה.
"באופן תת מודע אנחנו מחפשים את האיזון, מצד אחד רואים דברים קשים ומצד שני רואים גם הצלחות וזה מה שמאזן ומאפשר להתמודד עם המצב", מסכם זילכה.
