בשנה השנייה ללימודי בחוג לספרות עברית באוניברסיטה החלטתי להירשם לקורס אודות הסופר יצחק בשביס זינגר. בשביס זינגר היה אחד מהסופרים המעולים בספרות העברית, אך מכל הספרים שכתב במהלך חייו, נמשכתי דווקא ל"עבד".
"העבד" מספר על אהבתם של יעקב היהודי וונדה הפולניה בתקופת המאה ה-17 בפולין, תקופה בה סבלה הקהילה היהודית בפולין מפרעות ואסונות. סיפור אהבתם הבלתי אפשרית של יעקב וונדה כישף אותי ובסיום התואר גמלה בי ההחלטה לבחור ב"עבד" כנושא עבודת הסמינריון שלי.
לשמחתי הרבה, העלה תיאטרון גשר את גרסתו התיאטרלית לספר ועל מנת להוסיף אספקטים חדשים לעבודתי החלטתי לצפות בהצגה. קיוויתי שזו תשפוך אור חדש על הספר ואכן לא טעיתי. כאשר קראתי את הספר ונכנסתי לאווירה ולתקופה עדיין לא הרגשתי כמו ברגע שצפיתי בהצגה. בדמיוני ראיתי את יעקב וונדה יפים ובעלי כריזמה ממגנטת, אך למרות הכבוד שאני רוחשת לדמיוני הרחב לא תיארתי לעצמי שיעקב יראה פשוט אלוהי כמו ישראל דמידוב השחקן וונדה לא נראתה בדמיוני כמו יבגניה דודינה היפה.
שני השחקנים המוכשרים והמקסימים הללו גרמו לי לחזור כ-400 שנים אחורה ולהרגיש כאילו אני שם חווה את הפרעות, הרגשות,החוויות והאהבה הענקית הזו. כמובן חייבת אני לציין לטובה גם את שאר השחקנים בהצגה שהופיעו כאילו הם במופע הבכורה ולא בהצגה ה-50. במשך שעתיים וחצי ישבתי מוקסמת וברגעי השיא בהצגה אף חשתי כי שערי מצטמרר דבר שקורה לי לעיתים רחוקות.
יצאתי מתיאטרון גשר בהרגשה שבחירתי ב"עבד" הייתה נכונה ושעכשיו לא רק אכתוב את העבודה, אגיש אותה ואקבל אולי גם 90. יצאתי בתחושת שייכות אדירה לעם ישראל שלמרות הסבל שחווה במשך מאד שנים הוא עדיין חי וקיים.
ושוב תודה לתיאטרון גשר שעורר בי את ההרגשה שהייתה קיימת בי, אך באופן חלקי.
