הרבה צעירים שסיימו את התואר הראשון בארץ משתעשעים במחשבה על תואר שני בחו"ל, ומה קוסמופוליטי יותר מלימודי מנהל עסקים? כולם חושבים שתואר מעבר לים מבטיח בתי ספר יוקרתיים יותר, אנשים איכותיים יותר ואפשריות תעסוקה מוצלחות יותר, אבל בדרך מתעלמים מהקושי שכרוך בלימודים בשפה זרה, תנאי קבלה נוקשים ושמירה על ממוצע גבוה. שלא לדבר על המרחק מהמשפחה והחברים.
שתי סטודנטיות ישראליות ל-MBA, אחת בארץ והשנייה בחו"ל, עונות על השאלות שמעניינות את כולם: איפה תהליך הקבלה קשה יותר? ואיך נראים החיים הסטודנטיאליים?
האם השאיפה מוצדקת? לימודים בחו"ל
נגה אשד בר-אור, 30, סטנפורד: "רק 7 אחוזים מתקבלים''
למה ללמוד בחו"ל? "כשחשבתי על תכניות MBA בארץ היה נדמה לי שהפוקוס הוא הרבה יותר אקדמי ויש הרבה פחות דגש על מה שהכי חשוב כאן: חיי החברה, נטוורקינג, בילויים וגם התעסקות בקריירה העתידית כולל מפגשים עם חברות וראיונות, וזו בהחלט לא הסיבה שבגללה רציתי MBA. אף תכנית בארץ לא הייתה נותנת לי חוויה דומה לזו של התכניות בארה"ב, מבחינת ההיכרויות עם האנשים המרתקים מכל העולם והטוטאליות של החוויה - כרגע ה-MBA ממלא את כל החיים שלי, כשהלימודים הם רק חלק קטן מכל זה.
"העקב אכילס העיקרי של המסלול הזה הוא שכר הלימוד - 60 אלף דולר בשנה, כשהתואר עצמו אורך שנתיים. יחד עם ההוצאות השוטפות מדובר בכ-100 אלף דולר לשנה".
איך מתקבלים?
"תהליך הקבלה כולל את מבחן ה-GMAT, כתיבת חיבורים אישיים המספרים על הרקע של הסטודנט, כמו גם הצלחות, כישלונות, חלומות ותכניות לעתיד, ראיון קבלה וכן קבלת המלצות מאנשים שמכירים אותך טוב מהעבר. דיברתי ארוכות עם בוגרים ישראלים ולא ישראלים של בתי הספר שחשבתי עליהם כאופציה, ואחר כך גם נסעתי לבקר ולהתרשם לפני שקיבלתי החלטה".
האם תהליך הקבלה נוקשה יותר מבארץ?
"לא ניסיתי להתקבל לאף תכנית בארץ, אבל ממה ששמעתי בהחלט. אחוז המתקבלים מבין המגישים הוא נמוך מאוד (כ-7% בבית הספר בו אני לומדת), וגם הגשת המועמדות הוא תהליך ארוך ומורכב שלוקח זמן וגם עולה כסף, אז הוא מהווה מסננת בפני עצמו.
"לפחות בחלק מהתכניות בארץ הקבלה היא על סמך ציוני התואר הראשון ומבחן ה-GMAT בלבד. כאן בארה"ב הנתונים הללו חשובים, אך מהווים רק רף ראשוני שצריך לעבור. הרבה יותר חשוב להם ניסיון העבר של המועמד כמו גם התכניות העתידיות שלו".
מה הדרישות במהלך התואר?
"אנחנו לומדים 20 שעות בשבוע בממוצע, כשצריך לעמוד בסף ציונים מסוים, להופיע לשיעורים שיש בהם חובת נוכחות, ולעמוד ב-Honor Code של בית הספר ושל האוניברסיטה. אבל יש כל כך הרבה דברים לעשות תוך כדי ה-MBA שהם לא לימודים, שצריך לתעדף איזה קורסים שווים את ההשקעה ואיזה פחות".
איך מתמודדים עם לימוד בשפה זרה?
"האמת היא שזה יותר קל משחשבתי. עבדתי לפני כן באנגלית ולהתבטא ביום-יום מעולם לא הייתה בעיה. מהירות הקריאה היא משהו שהיה לי קצת קשה בהתחלה והיום יותר קל. מכיוון שחלק גדול מהשיעורים (ומהציונים) מתבסס על השתתפות בכיתה, כל הסטודנטים חייבים להתגבר מהר מאוד על הרתיעה מלדבר בשפה זרה מול קבוצת אנשים מוצלחים וחוסר הברירה מוביל להשתפרות מאוד מהירה. מצד שני, כמובן שתמיד ארגיש יותר רהוטה ומדוייקת בעברית".
איך אנשי הסגל?
"המרצים מבחינתי הם דמויות מעוררות השראה. הסטודנטים רוכשים אליהם המון כבוד, ובצדק - מדובר באנשים שהשיגו המון בחיים שלהם. יש הרבה כבוד גם מהמרצים כלפי הסטודנטים ובאופן כללי כולם מתייחסים אחד לשני כאל אנשים מבוגרים, שזה לפעמים שינוי מרענן מההתנהלות בארץ. המרצים לא מערימים קשיים, אבל הם גם לא מנסים להתנחמד, הם ענייניים ומקצועיים".
איך מתנהל שיעור?
"ההתנהלות של השיעורים היא שונה מבישראל. רוב הדיבור בכיתה נעשה על ידי סטודנטים והמרצה בדרך כלל מנהל את הדיון. יש מגוון רב של דעות בכיתה ומדהים לראות איך אנשים עם ניסיון שונה ורקע שונה חושבים. אבל כדי שזה יעבוד, הסטודנטים צריכים לרצות לעזור אחד לשני וללמוד זה מזה. לכן בית הספר חייב להיות באווירה של שיתוף פעולה ולא של תחרות. וזה פשוט עובד".
האם עובדים במהלך הלימודים?
"הרוב המכריע של הסטודנטים לא עובד במהלך שנת הלימודים. אלה שכן עובדים בדרך כלל עובדים על איזשהו רעיון עסקי ומקימים סטארט-אפ, או ממשיכים לנהל עסק קודם אם היה כזה".
''מתייחסים כאל מבוגרים''. סטנפורד
"האפשרויות באמת בלתי מוגבלות"
איך חיי החברה? "יש אנשים שיוצאים כל ערב, בעיקר הסטודנטים הצעירים יותר והרווקים ויש אנשים שבוחרים להתרכז רק בלימודים. בכל יום מופיעים ביומן שלי כחמישה אירועים חברתיים שמעניין אותי ללכת אליהם ויש המון פעילויות חברתיות שאפשר לקחת בהן חלק.
"יצא לי גם לנסוע ולטייל עם חברים מהלימודים למגוון מקומות: חופשות סקי, טיולים בטבע המקסים של קליפורניה, סופי שבוע בלאס וגאס ובלוס אנג'לס, ואפילו נסיעה לדרום קוריאה להכיר את הכלכלה והתרבות המקומית. אנחנו עורכים ארוחות ערב משותפות בהן כל סטודנט מכין אוכל ביתי מהארץ ממנה הוא מגיע ועוד".
קיימת תחרות בין הסטודנטים?
"באופן לא מפתיע אולי, מגיעים אנשים הישגיים שרגילים להצליח ולהצטיין בכל סביבה שהם היו בה בעבר, אבל בית הספר וגם הסטודנטים מתאמצים מאוד למנוע אווירה תחרותית וליצור קהילה שמבוססת על שיתוף.
"אחת הדרכים לעשות את זה היא Grades Non-Disclosure - אסור לנו לשתף עם סטודנטים אחרים או עם מעסיקים עתידיים את ממוצע הציונים שלנו. זה אומר שכולם אחראיים לשמור על הממוצע שלהם שיעמוד ברף של בית הספר, אבל אף אחד כמעט לא מנסה להשיג את הציונים הכי גבוהים שאפשר, פשוט כי זה לא משנה ולא יכול להועיל בעתיד (בקורות החיים שלי לא אוכל לציין את ציון ה-MBA וגם בתעודה שלי הוא לא יהיה כתוב)".
מה עושים אחרי התואר?
"מאוד מגוון. כמו בבתי ספר אמריקאים אחרים, יש אחוז נכבד של סטודנטים שעובדים בייעוץ (consulting), שזה מה שעשיתי לפני הלימודים. בסטנפורד יש דגש על יזמות ועל היי-טק ואכן יש הרבה בוגרים שמקימים סטארט-אפים או הולכים לעבוד באחת מאינספור חברות ההיי-טק בסיליקון ואלי. אבל יש גם המון אפשרויות אחרות, החל מארגונים ועמותות ללא מטרות רווח, דרך חברות מכשור רפואי וכלה בבנקאות. האפשרויות באמת בלתי מוגבלות".
''חמישה אירועים חברתיים ביום''
מיטל אהרון, 30, אוניברסיטת בן גוריון: "לא חייבים לעשות GMAT"
למה בחרת באוניברסיטת בן גוריון?"לא רציתי לעשות GMAT ולשם התקבלתי בלי. היו לי ציונים טובים וממוצע גבוה והיה לי חבל על הזמן ועל האנרגיה. מעבר לזה, שכר הלימוד לא מאוד גבוה - כ-40 אלף שקל לכל התואר".
מה תנאי הקבלה?
"ציון תואר ראשון ו-GMAT, אבל אם הציון הממוצע בתואר הראשון היה מעל 90, לא היה צורך במבחן. אני הייתי צריכה לעשות גם שנת השלמות, כי התואר הראשון שלי היה במקצוע אחר לחלוטין".
מה הדרישות במהלך התואר?
"אני עושה בין שלושה לארבעה קורסים בסמסטר. אין חובת נוכחות בשיעורים, למעט קורסים בודדים. יש עבודות, מבחנים וחומרי קריאה במהלך השנה - אבל השגרה לא תובענית בצורה קיצונית. התואר דורש למידה, אבל אפשר בהחלט לשלב עבודה ולהצליח. במהלך התואר חשוב לשמור על ממוצע סביר, אחרת המוסד עלול להדיח אותך".
קיימת תחרות בין הסטודנטים?
"באוניברסיטת בן גוריון התחרות לא בלטה, הייתה עזרה הדדית בין הסטודנטים ופחות תחרותיות. הנטוורקינג בבאר שבע פחות חזק, זו אוניברסיטה ולא מכללה ולכן אין הרגשה שמגישים הכל על כפית של כסף. לכל אחד מהסטודנטים היה חשוב לעבור את התואר, לא בהכרח להצטיין, אלא לעבור בכיף".
איך אנשי הסגל?
"הסטודנט הוא לא במרכז של הכל, אלא בא לאוניברסיטה ומקבל את מה שיש למרצים לתת. אבל יש שילוב של אנשים מהתעשייה שזה נחמד ומעשיר יותר את הלימודים. ועדיין, התואר לא היה מספיק מעשי".
האם עובדים במהלך הלימודים?
"רוב הסטודנטים עובדים במהלך הלימודים, גם אם לא במשרות מלאות. הלימודים הם לא יותר מיומיים בשבוע ואני מצליחה לשלב אותם עם משרה מלאה".
''במקום אקדמי אחר''. התואר השני
"תמיכה לימודית ללא פעילות חברתית"
איך חיי החברה? "אין יותר מידי חיי חברה. אנשים באים לשיעורים וחוזרים הביתה, כי זה לא מה שהיה בתואר הראשון. כן נוצרות קבוצות בקרב הסטודנטים לצורכי תמיכה לימודית בעיקר, אבל אין את ההווי החברתי של התואר הראשון. רוב הסטודנטים הם לא מבאר שבע ולא באים במיוחד לאירועים".
מה עושים אחרי התואר?
"רוב הסטודנטים מדברים על השדרוג שיקבלו בעבודה בעקבות הלימודים, בין אם שדרוג כלכלי או מקצועי - זו הייתה המטרה העיקרית שלהם".
