סטודנטים לאומנות שומעים לא אחת את המשפט ששואל 'מה תעשו עם זה?'. לצד אלו שממשיכים לעסוק במקצוע גם אחרי התואר, רבים אחרים נוטשים אותו. אבל אם חשבתם שלא משתלם ללמוד את רוב מקצועות האומנות והעיצוב בישראל, זה לא רק בשל החשש ממחסור בהצעות עבודה, אלא פשוט בגלל שזה עולה המון כסף.
לא משתלם גם מבחינת המחיר. לימודי אומנות ועיצוב
הכי יקרה: השנה האחרונה
אז כמה זה עולה? כל סטודנט לוקח בחשבון עלויות מינימליות לפני הרישום ללימודים: השכר האוניברסיטאי, מגורים בעיר וחשבונות, אוכל, נסיעות, טלפונים, אינטרנט ובילויים. מנתונים שפרסמה התאחדות הסטודנטים הארצית, מדובר בכ-60,000 שקל בשנה. תוסיפו על זה מימון מטלות ושיעורי בית עבור הלימודים בעלות של מאות אלפי שקלים במהלך התואר, וקיבלתם שכר לימוד של סטודנט ממוצע לעיצוב. דנה לוי (29), סטודנטית שנה רביעית לעיצוב תכשיטים בשנקר, נמצאת בשלבי הסיום של התואר ולקראת ההוצאה הכי כבדה שהייתה לה. "אני בדיוק עובדת על פרויקט הגמר שלי. כל העבודה שלי היא מתיחה של חוטים על קונסטרוקציות תלת מימדיות והיא כוללת התעסקות עם המון חומרים שונים", היא מסבירה. "לדעתי הוצאתי עד עכשיו כ-15,000 שקל".
על פרויקט גדול נוסף שעשתה בתחילת השנה הנוכחית על חלונות ראווה, הוציאה כ-5,000 שקל. "ההוצאות שלי קטנות לפעמים כי יש לי משפחה שעוזרת לי. אח שלי נגר והוא עזר לי בפרויקט של חלונות הראווה - הוא בנה לי את חלון הראווה ולא הייתי צריכה לשלם לו". אבל הכי קשה היא השנה האחרונה. "בשנה הרביעית יש כבר התחייבות הרבה יותר גדולה ופרויקטים הרבה יותר מטורפים, וגם ההוצאות הן הכי מאסיביות".
15 אלף שקל על פרויקט הגמר
נערכים לפרויקטים במאות שקלים
גילי כהן (27), בוגרת מגמת אומנות מבצלאל, מסכמת את ההוצאות שלה במילה "הרבה". "קשה לחשב את זה, כי זה תלוי פרויקט. יש פרויקטים ספציפיים שהם בדרך כלל הכי יקרים, אבל גם בשגרת הלימודים השוטפת מוציאים הרבה כסף למשל, במשך כל השנה אנחנו מציירים לשיעורים. המורה רוצה מאיתנו בד בגודל מסוים ואנחנו צריכים ללכת לקנות את זה", היא אומרת.לדבריה, כשזה מגיע להוצאות לצורך לימודים, אף אחד בכיתה לא מדבר על כסף. "המורים אומרים מה לקנות, אין שאלה של כסף ולא מדברים על כסף. הם רוצים בד כזה ואנחנו מביאים. הם רוצים צבע אחר ואנחנו קונים". כהן עצמה מאמינה שאין ערך לעבודה מוצלחת. "אם היה פרויקט שרציתי להוציא לפועל, גם אם הוא עלה 500 או 700 שקל, עשיתי את זה. מבחינתי, אין לזה מחיר. הייתי מוכנה לתת את הכל כדי שעבודה תצא כמו שאני רוצה שהיא תהיה".
כשכהן התחילה את הלימודים בבצלאל, התנהל מאבק של הסטודנטים מהמחלקה שלה אל מול ההנהלה בנושא. "בבצלאל יש חנות בה מוכרים ציוד ללימודים. אנחנו לא סבלנו אותה ונמנענו כמה שרק אפשר מלקנות בה. היא יקרנית בטירוף ולא עונה על הצרכים", היא מתארת. "פנינו להנהלה בדרישה שיודיעו לנו מראש מה צריך לקנות לשיעור, ושהמורים לא יפנו אותנו בבוקר יום לימודים לקנות צבע לבן בחנות או כל דבר אחר שנדרש ללימודים".
אבל באופן כללי, היא מוסיפה, מדובר בהוצאות שכל סטודנט למקצוע לוקח בחשבון. "לי היה ברור שההוצאות העיקריות שלי הולכות להיות על חומרים ועבודות. זה היה חישוב שעשיתי עם ההורים כשהתקבלתי. אתה מודע לזה לחלוטין בתור סטודנט. זה לא קל, אבל עוברים את זה".
ההבדל בין ציון מעולה לבינוני
כשנועם פריסמן (30) הגיע למכללת הדסה, הוא קיבל רשימת ציוד מפורטת, המיועדת רק לסטודנטים מתחום הצילום. "אמרו לנו מה אנחנו צריכים שיהיה לנו עבור הלימודים, וזה כלל מצלמה שמחירה נע בין 1,500-3,000 שקל וחומרים לפיתוח פילים", הוא מסביר. "מעבר לזה, כל חודש בלימודים עולה 500 שקל בממוצע, שהולכים בעיקר על דפי הדפסה (בין 40 ל-100 שקל לאחת) או על פילים אם צריך. יש חודשים שיותר ויש שפחות". בית הספר אמנם מספק ציוד כשצריך, אבל מטיל סנקציות אחרות. "המכללה מספקת פלאשים או מצלמות למי שרצה, אבל אם אתה מודיע שאתה עושה עבודה עם הציוד של בית הספר, היא כבר הופכת להיות רכוש של המוסד. יש לי חברים שעשו פרויקטים שלמים ויקרים, ואסור להם לצאת עם זה החוצה ולמכור כי זה לא רכוש שלהם. מצד שני, המכללה מספקת לך את המצע בצילום זה די בקטנה, אבל בעיצוב תעשייתי זה את כל הסדנה".
במחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר, הכסף עושה את ההבדל בין ציון מעולה לציון בינוני. "מי שעשיר ויכול לממן, יש לו אפשרות ללכת לשלם למישהו שיעשה לו את העבודה. בית הספר מאפשר את זה, כי חלק ממה שאנחנו לומדים זה גם לדעת להסביר לאיש מקצוע איך לבצע עבורך את העבודה", אומרת דנה לוי. "נוצר מצב שיש הבדל בין הסטודנטים, ומי שלא יכול לממן עושה דברים פחות טובים".
הצילום הוא בשביל המורה
