רוב הסטודנטים יודעים מה טוב בשבילם ולומדים למבחן ספונים בד' אמות. אבל יש סטודנטים שמטפסים על קירות, עד שהם מגיעים להחלטה שאין ממנה דרך חזרה לצאת ללמוד בכל מקום שהוא לא הבית. באותו רגע הם בטוחים שזה הדבר שיביא להם את המאה. ושום לוגיקה לא תעזור.
כל בית צריך מרפסת. בית על העץ
ים
מי הולך? מי שגר בעיר שיש לה אוניברסיטה וים. קרי תל אביב, אשדוד, חיפה ועוד. למה? הסברה הרווחת בקרב אוהבי הים, היא שקו הרקיע המתמזג עם קו האופק, בשילוב השקט המחייב של הטבע, מרגיעים אותנו וממקדים את הריכוז שלנו בדברים שחשובים לנו באמת (מבחנים?!).
תפוקה: מינימאלית. הים הוא בילוי קיצי רב שימושים, ביניהם משחקי רשת, שחייה ואכילת ענבים. אולם השמש הישראלית החזקה לא חסה גם על הסטודנט המיואש ביותר. דרכה לקפוח בחוזקה על ראשיכם, ולמנוע מכם מלראות באופן ברור את הכתוב. ואם נפלתם במקרה על יום אפרפר, זכרו שלמים מתלווה גם רצועת חוף חולית ורותחת. והחול איננו רצוי בשום מקום.
בסוף תיגררו לזה. חוף הים
גן שעשועים
מי הולך? סטודנטים ספק משועממים, ספק בדיכאון. למה? אף אחד לא הולך במכוון לגן שעשועים. הוא נתקל בגן השעשועים בדרכו למקום טוב יותר. אם הוא מחליט בסופו של דבר להישאר, זה רק אם נותר ספסל שלם איפשהו בסביבה.
תפוקה: מגוחכת, אם כי גבוהה יותר מאשר בים. גני השעשועים בישראל הם לרוב עצובים מאוד. מה גם, ששהייה ממושכת בגן שעשועים מזכירה לנו את הילדות, ואת מי שאנחנו כיום. וזה כשלעצמו עצוב. שורה תחתונה: המחשבות המלנכוליות לא ירפו מכם, גם אם תצליחו לדחוף לזיכרון כמה עמודים.
גן שעשועים בלי שעשוע
פארקים
מי הולך? אנשים שאוהבים את חיק הטבע והרבה ירוק. דוגמאות לפארקים: פארק הירקון בת"א, גן סאקר בירושלים, הפארק הלאומי ברמת גן ופארק רעננה ברעננה. למה? פארק הוא בדרך כלל מקום גדול שאפשר למצוא בו פינה שקטה החלופה האולטימטיבית למי שאין לידו ים. וגם, שלא כמו בים, אפשר לשבת, מכווצים או שרועי גפיים, מבלי להתבאס.
תפוקה: יכולה להיות לא רעה. הבעיה מתחילה כשמביאים נגן מוזיקה להפיג את השעמום שבהליכה אל הפארק, ומייעדים אותו גם לטובת הרחקת רעשי הרקע, בעת הישיבה בפארק עצמו. מוזיקה מהדהדת מ'על האש ישראלי' זה משהו אחד, מוזיקה בתוך האוזניים זה כבר משהו אחר מידע לא יכול להתקבל מכמה חושים בו זמנית ולהגיע באיכות מקסימאלית. או כמו שנאמר: נכנס מאוזן אחת, יוצא מהשנייה.
מה שקורה בפארק נשאר שם
חו"ל
מי הולך? בגדול, אנשים שיש להם כסף. בקטן, לא סטודנטים. למה? כי ההורים תכננו טיול שורשים משפחתי למזרח אירופה ומאוד רוצים שנבוא. במקרה כזה, אנחנו רוצים לתת להורים סיבה להאמין שנבוא איתם, אבל לא מבלי שנוכיח להם קודם כל איזה ויתור כרוך בזה.
תפוקה: ללמוד בחו"ל זה כמו ללמוד בארץ, רק בגבולות העולם. משמע, אנחנו חשים כציפורי דרור, כביצי חופש, ורק מחכים לרגע בו תסתיים הבחינה האחרונה כדי לעוף מהארץ לצמיתות. מצד אחד אנחנו מלאי השראה, מצד שני חדות המחשבה מופנית לכל דבר למעט לצרכי לימודים. אקיצר, עדיף להשאיר את החומר בארץ.
מתי נשב ללמוד? מטיילים בחו"ל
גגות
מי הולך? בעיקר בנות. כאלה שאוהבות שמש ואוהבות לעבוד על עצמן. למה? כי הגג זה שינוי אווירה מיידי וקרוב, כי אין שם עוד אף אחד אחר וכי אנחנו רוצים להוכיח לעצמנו שניסינו לעשות את הכול.
תפוקה: בתכלס, זה לא שונה בהרבה מללמוד למבחן בשיטה המקובלת. לכן, מבין כל המקומות, אולי בשביל הגג הכי שווה לזנוח את הישיבה הסטטית-אך-המשתלמת-ביותר-למרות-הכול ליד השולחן. אבל לפני שתעשו עוד צעד, אולי כדאי שתנסו קודם כל להחליף את הכסא בחדר.
עולים לגג באמונה שלמה
