ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל עלתה במגמה ארוכת טווח מ 6.0% מהתל"ג בשנים 1962-1963 לשיא של 10.1% ב 1999. כך עולה ממחקר מיוחד שערך ד"ר יוסף גבאי, מרצה בכיר בביה"ס למנהל עסקים במסלול האקדמי של המכללה למנהל .
"ההוצאה הלאומית לחינוך כאחוז מהתוצר המקומי הגולמי בישראל היא הגבוהה ביותר מבין כל המדינות , כולל המדינות המפותחות, וזאת במשך שנים רבות.ההוצאה על מוסדות החינוך עומדת בישראל על 8.9% מהתמ"ג לעומת ממוצע של 5.7% בארצות המפותחות".
משקלו של החינוך בתוצר כולל משקי הבית היה בשנים האחרונות הגבוה ביותר מבין כל סעיפי ההוצאה על סחורות ושירותים , זה משמעותי עוד יותר אם ניקח בחשבון כי ההוצאה על חינוך צורכת גורמי ייצור מקומיים.
עומס זה הא ביסודו תוצאה של "העומס הדמוגרפי" על החינוך שנוצר כתוצאה משיעור ריבוי טבעי גבוה באופן משמעותי בהשוואה למדינות המפותחות.
אחוז האוכלוסייה בגיל הלמידה בישראל הוא היום כ 27% ובמדינות המפותחות כ 18% בלבד ופער זה ילך ויגדל בשנים הקרובות.שיעור גילאי 0-4 הוא 10.3% בישראל לעומת 5.9% במדינות המפותחות.
למרות המבנה הדמוגרפי המיוחד לא הורידה ישראל את רמת המשאבים הכלכליים לתלמיד ונשמרה הן רמת הוצאה גבוהה לתלמיד ונמשכו המאמצים להגברת שיעורי הלמידה לרמה המשתווה כמעט למדינות המפותחות ומגיע כיום ל 3% תוצר שזה כ 14 מיליארד ש"ח לשנת 2000.
למרות המבנה הדמוגרפי המיוחד לא הורידה ישראל את רמת המשאבים הכלכליים לתלמיד ונשמרה הן רמת הוצאה גבוהה לתלמיד ונמשכו המאמצים להגברת שיעורי הלמידה לרמה המשתווה כמעט למדינות המפותחות. (למשל ההוצאה לתלמיד בחינוך היסודי בדולרים מותאמי כח קניה בישראל 4135$ לעומת 3915$ ממוצע במדינות המפותחות כולן. ו 4066$ בארבע המדינות העשירות הגדולות במערב אירופה).
היות וישראל מאופיינת כידוע במשפחות מרובות ילדים ברמת הכנסה נמוכה לנפש הנגרמת מההכנסה המשפחתית הנמוכה מלכתחילה של המשפחות הגדולות, סעיף ההוצאה הציבורית לחינוך הוא אחד הסעיפים הפרוגרסיבים ביותר בתקציב הציבורי וערכם של שירותי החינוך מגיע ל 29% מההכנסה של משק בית בעשירות התחתון לעומת 2% בלבד בעשירון העליון.
לגבי התפוקות אחת השאלות המרכזיות היא האם קיים יחס ישיר בין הגדלה משמעותית של המשאבים הציבוריים לחינוך לבין שיפור איכות החינוך , מחקרים שמטרתם לבחון סוגיה זו מצביעים על כך כי אין מתאם מלא בין כמות המשאבים המופנים לבתי ספר לבין שיפור ברמת התלמידים.המחקרים מצביעים על כך כי תהליכים כמו פתיחת מערכת החינוך לתחרות ומשיכת
כוחות הוראה טובים בעלי כישורים ויוזמה , תוך כדי דיפרנציאציה בשכר יש בהם לשפר את הישגי התלמידים .עניין זה הוא בעל משמעות מיוחדת לאור האקדמיזציה של הנשים והעובדה כי הרוב המוחלט של כוח ההוראה הוא נשים".
