רותם אלון (25), סטודנטית לפסיכולוגיה ופוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, הולכת לנהל כפר סטודנטים שייפתח באוקטובר הקרוב במרחק 25 דקות נסיעה מתל אביב. האם זהו הפתרון למצוקת הדיור של הסטודנטים, לתשלומי שכר הדירה הגבוהים והבלתי סבירים שאדם עסוק שגם לומד וגם צריך לעבוד למחייתו אינו יכול לעמוד בהם? לא בטוח. מה שכן, היוזמה הזו תפתח את הדלת ל-24 סטודנטים מאושרים, למלגת לימודים מלאה ומגורים בכפר בעלות מצחיקה של 500 ש"ח לחודש.
נשמע יותר מדי טוב? תהיתם איפה הקצ'? אז קודם כל נזכיר שמדובר במגורים בלוד. כמו שאמר השחקן מריאנו אידלמן בעודו מחקה את בנימין נתניהו כשקפץ לביקור במאהל המחאה ברוטשילד בחודש האחרון: "אנחנו נבנה עבורכם 50 אלף דירות חדשות בתוך שעה וחצי...הדירות הללו יהיו במרכז העיר, וכשאני אומר במרכז העיר אני מתכוון למרכז העיר לוד".
והקצ' הגדול יותר, הוא שלא מדובר בכפר סטודנטים סטייל האוניברסיטה העברית, בו סטודנטים מתגוררים כחלופה לדירה שכורה לכל דבר, אלא בכפר עם אג'נדה חברתית שכל דייריו חייבים בתרומה לקהילה.
כשנשאלת אלון האם היא חושבת שהפרויקט תפס תאוצה בגלל מחאת הדיור ששטפה את הארץ לאחרונה היא משיבה כי הטלפון שלה לא מפסיק לצלצל. "כל יום פונים אלי סטודנטים שמעוניינים להצטרף לכפר, וההרשמה כבר נסגרה. זה תפס תאוצה, וברור שהמחאה עזרה לזה, עוד לפני הכפר התחיל לפעול".
אז למה מספר המקומות קטן כל כך אם הביקוש גדול? "זאת הדרך הנכונה לפתוח כפר", משיבה אלון, "צריך לבסס אותו עם מספר סטודנטים קטן, לחזק אותו, ואז להתקדם לכפר גדול יותר של 90-100 סטודנטים זו התוכנית לשנה הבאה. חוץ מזה יש כאן גם עניין של תקציב".
דווקא סמנכ"ל עמותת איילים אופטימי ואומר כי כפר הסטודנטים העתידי הוא חלק מהותי מהפתרון. "זה לחלוטין שלב. הבעיה בארץ קריטית, שזוגות צעירים לא יכולים לקנות דירה. מה שכן, הפיתוח בלוד עובד על העיקרון של פריפריה חברתית ולא פריפריה גיאוגרפית. הרי מה קורה היום? אנשים מתחילים ללמוד בתל-חי, או בספיר למשל ובסוף תקופת הלימודים הם עוברים למרכז, לתל אביב וגבעתיים ונוצר צוואר בקבוק. פתרון המגורים בלוד הוא פתרון ארוך טווח יותר, אבל המדינה צריכה לדאוג גם להקמת מרכזי תעסוקה כי אחרת אנשים לא יישארו שם".
עד כמה לוד באמת אטרקטיבית והאם זה באמת משהו שימשוך צעירים מן המניין או רק כאלו שעובדים בסביבה החברתית, בעלי אג'נדה חינוכית...? "ברור שיש חשש טבעי לגור בעיר", אומרת אלון, "אבל אנשים יודעים שהמציאות הרבה יותר מורכבת ממה שרואים בעיתון. מה שמגיע לחדשות זה רק הרציחות ולא הדברים הטובים שקורים כאן".
"היו הרבה חששות בהתחלה בגלל האזור והתדמית שלו", מוסיף קרן, "לא מעט אירגונים קמו וטענו שאין סיכוי שיתמלא הכפר ושיהיה קשה לגייס סטודנטים. בסוף, ליום המיונים הגיעו 160 סטודנטים".
הכל טוב ויפה, ועמותת איילים אכן פועלת ברחבי הארץ כבר שנים רבות במסגרת כפרי סטודנטים שונים. היא מקבלת סיוע משמעותי מהרשות לפיתוח הנגב והגליל, ובכל זאת משום מה, דווקא בשלבי המיזם הסופיים היא הודיעה כי היא פורשת מהפרויקט בלוד. "העמותה החליטה לייעץ לתרום במה שהיא יכולה כאן, השירות ניתן בחינם ומתןך עשייה אידיאולוגית, אבל הסיבה שעמותת איילים לא לוקחת את לוד כפרויקט שלה היא שאנחנו מתעסקים עם הנגב והגליל, ואנחנו לא רוצים להתפזר לפריפריות במרכז. לא בזה אנחנו מתמקדים" אומר קרן.
