עשיתם הפסקה אחרי התואר הראשון כי החלטתם שאתם צריכים קצת אוויר לנשימה. אבל עברה שנה, אולי אפילו שנתיים או שלוש, ואתם מרגישים כי ליקוק קצות האצבעות תוך דפדוף במאמרים עבי כרס מרגיש נכון מתמיד. אתם חשים את הצורך לחזור אל שורות האקדמיה, לקרוא, להתעניין ובעיקר להרחיב אופקים ולהתעמק בתחום מסוים, שברוב המקרים קשור למקצוע בו בחרתם בחיים. הבעיה היא שאתם עובדים בעבודה במשרה מלאה, אולי אפילו הספקתם להתחתן ונולד לכם ילד בזמן הזה, ואין מי שמבין יותר מכם את הקושי בלמצוא עוד זמן פנוי בשביל לשבת וללמוד.
ובכן, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. באותו אופן לא ניתן להימצא בשני מקומות בו-זמנית, ולכן ניהול חיי עבודה סדירים במקביל לחיי אקדמיה הם כמעט בלתי אפשריים. אם אתם באמת רוצים להגיע לשיעורים ולשבת בכיתה, תצטרכו לבחור במסלול אקדמי המותאם לאנשים שעובדים במשרה מלאה או לבקש מהמעסיק לצאת לשיעורים בזמן העבודה.
באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב, למשל, מרבית הקורסים הנלמדים בתואר השני מתקיימים בשעות הבוקר (בפקולטות למדעי הרוח והחברה), לכן אם אין לכם סידור ברור עם מקום העבודה או עם הבוס, זה כמעט בלתי אפשרי לתזז בין השניים. לא חסרים משרדים שלא מאפשרים שעון גמיש או משרה גמישה שלא תפגע במשכורת בסוף החודש, אי לכך הרבה פעמים נכפה על סטודנטים לתואר שני לעבוד במשרות חלקיות או למשוך את התואר לאורך שנים.
עם זאת, ישנם מסלולי לימוד מיוחדים לתואר שני בשנה אחת, המותאמים לאנשים עובדים. במחלקה ללימודי דיפלומטיה באוניברסיטת ת"א, למשל, בהתאם לדרישת הסטודנטים המחזיקים במשרה מלאה ברובם, מרבית השיעורים אכן מתקיימים בשעות אחר הצהריים או בערבים. יהונתן אברמסון, סטודנט שמסיים כעת תואר שני במסלול זה מספר כי היה לו נוח יחסית במהלך התואר בזכות מערכת שעות זו. "לפחות בחלק מהמסלולים יש אפשרות ללימודי צבירה, כלומר לא לסיים את התואר השני בשנתיים אלא לפרוס אותו על 3-5 שנים ללא תוספת תשלום, מה שמסייע להפחית את העומס הלימודי", הוא מוסיף.
מיכל, סטודנטית לתואר שני בחוג לתקשורת פוליטית באוניברסיטת תל אביב מוסיפה: "מעבר לעובדה שחייבים שיתוף פעולה מצד המעביד, צריך לקחת בחשבון שיש המון עבודות להכין במהלך התואר, וכשעובדים במשרה מלאה הזמן היחיד הוא בערבים - אחרי העבודה, או בסופי שבוע, כך שבסופו של דבר בשנתיים של הלימודים אין יותר מדי זמן לחיים אישיים, וצריך לקחת את זה בחשבון".
אברמסון מסכים כי כתיבת התזה היא סוגיה מורכבת יותר. "לרוב הכתיבה עורכת יותר מהשנתיים שהוקצבו ללימודים, ולפעמים צריך לקחת חופשה ללא תשלום. אי אפשר לעשות את זה בכמה שעות או בכמה ימים. צריך באמת לפנות זמן, לשבת, לקרוא ולכתוב. זה כמעט בלתי אפשרי לעבוד במשך כל היום ואז לבוא בערב ולכתוב שלוש שעות, צריך לפנות חודשיים ריקים, ללא תשלום או להפחית באחוזי המשרה".
גם מיכל טוענת כי שלב התזה קשה במיוחד, אך היא רואה זאת מפרספקטיבה אחרת: "אם מחליטים ללכת על המסלול עם תזה, יש הרבה קורסים שהם קשים יותר מאשר במסלול בלי תזה כמו שיטות מחקר וסטטיסטיקה, דבר שמצריך יותר השקעה בבית וכדאי לקחת את זה בחשבון".
למרות כל הקושי שכרוך בשילוב עבודה ולימודים, ישנן כמה נקודות אור בהחלטה, בהן העובדה שלרוב בתואר השני יש פחות מבחנים ויותר עבודות, מה שמקל קצת בחלוקת הזמן וביכולת להגמיש תאריכי הגשה מול המרצה. בנוסף, לעיתים התמריץ ללימודים מגיע מן המעסיק וממקום העבודה, כצעד לקראת קידום או העלאה, ולפעמים המעסיק אף מסייע במימון שכר הלימוד.
ואחרי הכל, כשתהיו שקועים עומק בתוך מטלות וחובות לקורסים השונים, אל תשכחו את הרווח הנקי שבהרחבת האופקים.
