לא קל להיות מתרגלת בעידן האינטרנט. שעת הקבלה המסורתית בה היו יושבים סטודנט ומתרגל זה מול זה, בניהם חומר הקריאה והם מדסקסים על הגותו של זה או אחר עברה חלפה מן העולם. במקומה, האי מייל הנגיש 24/7, פתוח לשאלות מתומצתות, שורה או שתיים לכל היותר, אודות התשובה לסעיף 2 במטלה. בזמן השיעור, הניסיון ללמד את המוחות הצעירים והנלהבים של המחר נכשל בעוד הם מחפשים תמונות שלך בביקיני בפייסבוק, בדיקת העבודות הפכה חשדנית מההנחה שהן נגנבו מאתר כמו schoolsucks.com וכל ניסיון שלך להפגין יצירתיות עומד מיד במבחן הטעות של גוגל וויקיפדיה.
האחראי לשינוי המשמעותי הזה בחיי האקדמיה הוא האינטרנט שהפך עם השנים לחלק יום-יומי מחיינו ולכן, באופן בלתי נמנע, גם לחלק משמעותי מתהליך ההשכלה הגבוהה. לרוב, האינטרנט נתפס ככלי עזר חשוב לסטודנט המצוי, אך כיום במרכז הדיון האקדמי עולה האפשרות כי השפעתו עשויה להיות גם מזיקה.
הטענה השכיחה ביותר נוגעת לאותם השיעורים בהם תקתוקי המקלדת עולים על מספר המילים של המרצה ומסמנים כי הסטודנט שקוע דווקא בנפלאות המרחב הווירטואלי ולאו דווקא בחומר הנלמד. מי שבמיוחד קשה לו להתעלם הם המרצים ועוזרי ההוראה, שלמרות מה שחושב הסטודנט הממוצע, יודעים בדיוק לאן כל העיניים מופנות. "הם חושבים שאין לנו מושג" מספר גדי, מתרגל זה השנה השנייה באוניברסיטת בן גוריון, "אבל כשאתה רואה חיוכים קטנים או הצצות למחשב שליד, אתה יודע שאיבדת אותם. לפעמים זה מייאש ומתסכל, אבל מה אפשר לעשות?".
אילוסטרציה
גושים של סטודנטים יוצאים מריכוז
ואכן, לא קל לשמור על ריכוז כאשר אתה מוקף בכל כך הרבה מסיחים בו זמנית. האם מרצים יכולים בכלל להתחרות עם משחקים אינטראקטיביים, רשתות חברתיות ועדכוני חדשות אונליין? ד"ר יובל דרור, ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית ב"מכללה למנהל", סבור שהבעיות שנוצרות מהגלישה במהלך השיעורים אינן עניין של מה בכך: "הטענה שלי הוא כפולה. מצד אחד חיבור שמאפשר גלישה בפייסבוק מהווה פיתוי הרבה יותר גדול מלקשקש במחברת או להעביר פתק לשכן. בנוסף לכך ובניגוד למצב בו אתה נרדם בשיעור משעמם, כאשר אתה מדבר עם מישהו בצ'אט או מסתכל בפורום, אתה לא רק גורם לכך שאתה מאבד ריכוז אלא יוצר מצב שבו כל האנשים מסביב מרוכזים במחשב שלך. יוצא שנוצרים גושים שלמים של סטודנטים שמאבדים קשר עם השיעור".
המתרגל גדי מצטרף למחאה, "לפעמים זה כבר ממש עולה על העצבים. מילא לא להקשיב, אבל לשחק בכדורים קופצים מול הפנים שלי? זה קצת מוגזם".
מן הצד השני, הסטודנטים מסרבים להיות מוגבלים ודורשים את היכולת לגלוש אל מחוץ להרצאה. מי שמתיימר לייצג את הצד הסטודנטיאלי בנושא הן אגודות הסטודנטים, המתנגדות בדרך כלל להגבלות.
"אני מסכים עם נקודת המוצא של הפקולטות האינטרנט מפריע ללימודים - אבל מי שלא רוצה ללמוד לא ילמד בלי קשר", טוען ראש המחלקה לעניינים אקדמיים באגודת הסטודנטים בת"א, גלעד ארטידי.
לטענת המסנגרים על האינטרנט אם הסטודנט עצמו אינו מפריע למהלך השיעור, אין זה עניינה של האקדמיה מה הוא עושה ורבים רואים זאת כיחס שמתאים יותר לתלמידים בתיכון. "אנחנו מדברים פה על אדם בן 20 פלוס ששילם 10,000 ש"ח לשנה כדי ללמוד. אם הוא בוחר להיכנס לאינטרנט, זו זכותו", מוסיף ארדיטי.
לפעמים זה כבר עולה על העצבים
ארה"ב: 60% לא ילכו לקולג' נטול אינטרנט
גם בארה"ב המצב אינו שונה הרבה. בסקר שנערך על ידי ה- Alliance WiFi נמצא כי 9 מתוך 10 תלמידי קולג' בארה"ב קובעים כי טכנולוגיית ה- WiFi היא הכרחית לתוכנית הלימוד, בדיוק כמו הכיתות והמחשבים. 60% קבעו כי לא ילכו לקולג' שאינו מאפשר גישה אלחוטית לאינטרנט ו-75% הסכימו כי בלעדיה הלימודים יהיו קשים בהרבה. שיר נבואני, בעלת תואר ראשון מאוניברסיטת חיפה, מצטרפת למסקנות: "אני לא יכולה לתאר לעצמי את התואר בלי אינטרנט. אין מה לעשות, לא לכל מילה צריך להקשיב ואם מדברים על משהו שאני כבר יודעת או שלא רלוונטי לנושא עצמו, אני גולשת ומקשיבה בחצי אוזן. לפעמים, זה היה הדבר היחיד שהחזיק אותי ערה".
שיר ועוד רבים אחרים מצביעים על השינוי העצום שחל בתפיסת המושג 'אקדמיה' ומסמנים כי האינטרנט הפך לחלק הכרחי בלימודים להשכלה גבוהה. עם זאת, תוצאות המחקר מארה"ב מאששות את הבעייתיות בגישה האלחוטית כאשר יותר ממחצית הסטודנטים שנשאלו מה בדיוק הם עושים ברשת בזמן השיעור, הודו כי הם מבקרים באתרי הפייסבוק והמייספייס שלהם, ומחצית מהנסקרים אמרו כי היו מעדיפים לגלוש ברשת האלחוטית מאשר לשתות בירה.
מעדיפים אינטרנט על בירה
המאבק על הרשת האלחוטית
בישראל מוצאות האוניברסיטאות דרכים יצירתיות להתמודד עם הבעיה. באוניברסיטת תל אביב, לדוגמא, קיימת ברוב הפקולטות רשת אלחוטית במהירות גלישה נמוכה, כאשר ברוב המקרים החיבור האיטי הוא תוצאה של מדיניות הפקולטות. המטרה - למנוע מהסטודנטים לגלוש בחופשיות במהלך השיעורים. נושא זה נמצא כעת במרכז העניינים ובשבוע שעבר נפגשו נציגי המחלקה לעניינים אקדמיים של אגודת הסטודנטים עם דיקן הפקולטה למדעי החברה, על מנת לשנות את המצב ולאפשר גלישה חופשית במהירות סבירה. גם באוניברסיטה העברית עוסקים בימים אלה בנושא הגלישה החופשית. בחודש מרץ השנה, נותק החיבור האלחוטי לאינטרנט בכל הכיתות בפקולטה למדעי החברה בעקבות תלונות כי הגלישה באתרים שאינם רלוונטיים לשיעור מסיחה את דעתם של הסטודנטים. דיקן הפקולטה, פרופ' אבנר דה שליט, שלח באותה התקופה מכתב לסטודנטים ובו הוא הסביר כי "ההחלטה נתקבלה בגלל שלשימוש על ידי פלוני או אלמוני הייתה השפעה שלילית על האנשים שישבו לידו. כפי שהעידו בפניי תלמידים לאחר הניתוק של התקשורת, הם הופתעו לגלות עד כמה תשומת הלב שלהם הוסתה למשתמשים ולמחשבים שלהם, על חשבון הקשב וההשתתפות בשיעור".
גם היום פרופ' דה שליט איתן בדעתו כי החיבור לאינטרנט מפריע למהלך השיעור וטוען כי "זה פשוט לא מנומס ולא נעים, במובן הישן והטוב של המילים הללו, שמרצה טורח על ההרצאה, וסטודנטים משייטים בפייסבוק או היכן שהם משייטים".
כיום, בעקבות לחץ סטודנטים בעברית חזרה הרשת לכיתות הלימוד בפקולטה ואולם באולמות ההרצאה הגדולים היא עודנה חסומה. הדיונים בנושא ממשיכים להתקיים וההחלטה הסופית צפויה להתקבל במהלך סמסטר ב' הקרוב.
במרכז הבינתחומי בהרצליה מצאו פשרה מסוימת כאשר התקינו לפני כשש שנים מערכת המאפשרת לכל מרצה למסך את קישוריות האינטרנט באולם שבו הוא מלמד, וכך למנוע באופן זמני את הגלישה. אך האם המרצים עושים בכך שימוש בפועל? מסתבר שלא כולם בוחרים לנצל את ההזדמנות. "עלי האינטרנט לא מאיים", טוען ד"ר יאיר עמיחי-המבורגר, ראש מרכז מחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז, "הקורסים שלי הם דינאמיים והסטודנט מעורב לאורך כל השיעור".
הרצאות שבהם הסטודנטים הם גורם מרכזי בהלך השיעור, טוען עמיחי-המבורגר, אינן מצריכות פיקוח מסוג זה: "אני מאוד קשוב למה שהם משדרים - אם הם איתי או בכוכב אחר. למרות זאת, אם אני רואה שסטודנט איבד קשר, אני לא מתבייש להגיע אליו ולראות מה הוא עושה".
רק מחוץ לכיתה?
במקום להילחם - הצטרפו
אפשר כבר לסכם ולומר כי המאבק נגד האינטרנט בכיתות הוא קרב אבוד, אחרי הכל, הגישה לאינטרנט זמינה בדרכים נוספות שאינן תלויות ברשת האלחוטית, כמו חיבור נטסטיק למחשב, גלישה סלולרית ואופציות טכנולוגיות נוספות. מוסדות הלימוד יכולים לנסות להילחם בזה, אבל בסופו של דבר הקידמה חזקה מכולם.אז לאן מועדות פנינו? האם הנטייה של המוסדות להגביל את הגישה האלחוטית בכיתות היא מגמה שעשויה לשאת פירות או האם מאבקם של הסטודנטים לחופש טכנולוגי הוא שיצלח?
ד"ר פול פרוש, מרצה באוניברסיטה העברית וחלק מסגל מגמת האינטרנט בתואר השני לתקשורת, משער כי "האינטרנט הוא נושא שמרצים יצטרכו לדעת איך להתמודד איתו בעתיד הקרוב. אי אפשר באמת לחסום אותו אז אנחנו חייבים לעבוד עם הקדמה וללמוד להשתמש במדיום בצורה נבונה".
ד"ר פרוש מעלה גם רעיון שבעתיד האינטרנט ישתלב כחלק אינטגרלי מתהליך הלימוד: "אני רואה אפשרות להשתמש בו בכיתה בצורה אינטראקטיבית. זהו כלי מאוד מעניין שעשוי לשמש לבדיקה משותפת של נתונים או מחקרים אונליין. אפשר יהיה לחפש יחד מידע או להקדים אפשרות של יצירת ידע".
ד"ר עמיחי-המבורגר מהמרכז הבין-תחומי מצטרף לגישתו של ד"ר פרוש ומוסיף כי האינטרנט הפך לכלי בחלק מן השיעורים: "בקורס על הפסיכולוגיה של האינטרנט, אני מבקש מהסטודנטים להיכנס לאתר מסוים ולבחון אותו מקרוב. כך הוא לומד את הדברים מתוך החוויה האמיתית שלו ולא דרך מצגת".
ייתכן והגישה האינטגרטיבית, שמקבלת את הטכנולוגיה ומבינה כי בסופו של דבר תצטרך לדעת להתמודד עם קיומה, היא בעצם העתיד. אולי יבוא יום ונמצא עצמו שולחים שאלות למרצה בצ'אט, פותרים משוואות באמצעות אתר שמתקן לנו את השגיאות אונליין, או מתרגלים דרך סרטונים ביו-טיוב. או אז, במקום לשאול האם צריך אינטרנט בכיתה, תעלה השאלה האם עכשיו אנחנו בכלל צריכים את המרצה?
איך יראה העתיד?
