שנה לימודי משחק ב"לי שטרסברג" בניו-יורק, ולאחר מכן שלוש שנים בניסן נתיב.
מה הדבר שאת הכי זוכרת מתקופת הלימודים?
"אני שמחה שעברתי אותה, זו הייתה חוויה של גדילה, גם קשה וכואבת אבל גם של התרוממות נפש. אלה היו ארבע שנים משמעותיות מאוד בעיצוב הטעם שלי והאישיות שלי. אני חושבת שאדם הוא סך כל החוויות והזיכרונות שהוא עבר ולכן זה חלק בלתי נפרד ממני.
"הלימודים בניו-יורק ובישראל היו מאוד שונים. בניו-יורק למדתי שיטה מסוימת שנקראת 'שיטת לי שטרסברג' שמבוססת על סטניסלבסקי. זה לא לימודי משחק כלליים או העלאת מחזות אלא יותר התמקדות בתרגול של זיכרון חושים והעלאת סצנות ועבודה לפי תרגילים מאוד מובנים. זה היה מאוד מעניין וזה המקום ללמוד את זה. בארץ זה היה אחר לגמרי. המורים למשחק מתמחים בתפיסה אחרת. מתמקדים במעשי".
איזו סטודנטית היית?
"לא הייתה לי ברירה אלא להיות בתוך הלימודים מהבוקר עד הלילה, ככה שהייתי בקשר רופף עם העולם החיצון".
עבדת בזמן הלימודים?
"בשנה ב' ניסן הרשה לי במהלך חופשת פסח לצלם את 'סוף העולם שמאלה' בדרום. את שאר הצילומים שהיו באולפן בתל אביב צילמתי מבלי שיתנגשו עם שעות הלימודים, או בבוקר או בלילה. בניו יורק הייתי מלצרית ולא ניסיתי לעבוד שם בתחום".
היה מרצה או קורס שהשאירו עליך רושם?
"אני זוכרת את ניסן נתיב עצמו. זו הייתה חוויה ללמוד איתו וחיכיתי לשיעורים שלו. האישיות שלו היא מאוד מיוחדת והרגשתי שהיה בינינו חיבור מיוחד".
יש לך טיפ לסטודנטים?
"זו תקופה שאין לה שום קשר למה שיהיה אחר כך, במיוחד סטודנטים למשחק. גורמים להם לחשוב שהם יעבדו מהבוקר עד הלילה ובסוף הם מוצאים את עצמם עם המון זמן פנוי. גם מי שעובד, לא עובד כל היום.
"חוץ מזה, כדאי לזכור להיות בפרופורציות, שזה רק לימודים, שאלו רק דעות, שיהיו בטוחים בעצמם ובייחוד שלהם"
היום היית בוחרת ללמוד משהו אחר?
"הייתי רוצה ללמוד קולנוע ופסיכולוגיה".
