האקדמיה היא מקרה מבחן מעניין לשוויון נשים בחברה הישראלית, משום שהיא משקפת את המגמות שהופיעו כבר בכתבות הקודמות: ברמות הנמוכות השוויון עוד נשמר, פה ושם אפילו סימנים ליתרון של הנשים, אבל ככל שמטפסים גבוה בסולם הדרגות, הנשים פשוט נעלמות. בעוד שאחוז התלמידות המסיימות תיכון ותואר ראשון גבוה במקצת מאחוז התלמידים, הרי שמהפסגות המושלגות של האקדמיה נושבת, עדיין, רוח צוננת למדי: המספר היחסי של נשות הסגל יורד ככל שהדרגה האקדמית עולה, ומסתיים בבדידות גברית כמעט מזהרת, באזורי משרות הפרופסורה הכבדות.
חוסר השוויון אינו רק כמותי, אלא גם איכותי. החברה בישראל שומרת על דפוס מסורתי בכל הנוגע לזיהוי המקצועות כ"נשיים" ו"גבריים". החל מהתיכון, נשים מפגינות נוכחות צפופה במסדרונות הפקולטות למדעי הרוח, אומנויות ומדעי החברה. הגברים עדיין אוחזים בעוז במבצרם האחרון, הלא הוא הטכניון, אליו מצטרפות בארשת מסוקסת גם הפקולטות להנדסה והמדעים המדויקים. ההבחנה הזו מצערת גם לנוכח העובדה שההנדסה שייכת למקצועות המתוגמלים ביותר בשוק. עם זאת, נשים חודרות אל המקצועות שנחשבו פעם "גבריים": משפט, רפואה, והתקשורת.
במדעי הרוח מתחילות הסטודנטיות עם 79.8 אחוז מקרב הסטודנטים בתואר ראשון, ומסיימות עם 60.8 אחוז בתואר השלישי. במדעי החברה נשים מהוות 63.8 אחוז בתואר הראשון, ו-54.8 מקרב הזוכים בדוקטורט. במשפטים: 52.3 אחוז בתואר הראשון, וכ-46 אחוז בשלישי. דווקא במקצועות הלא "נשיים", עולה, באופן יחסי, אחוז הסטודנטיות המסיימות תואר שלישי, על אלה המסיימות תואר ראשון: במקצועות ההנדסה נשים מהוות 23 אחוז בתואר הראשון ו-26.4 אחוז בשלישי. במדעי הטבע והמתמטיקה 43 אחוז בתואר הראשון, אבל 45 אחוז בתואר שלישי.
ברפואה נשים מהוות 46.9 אחוז בתואר ראשון, ו-69.7 בשלישי. לא למהר עם השמפניה: מתברר, כי בהגיע שלב ההתמחות מתנקזות הנשים לענפים הפחות יוקרתיים, כגון רפואת ילדים ומשפחה.
