מי לא זוכר את מחאת הסטודנטים הצרפתיים במאי 68', מחאה שהביאה לכך שכל צרפת רעשה וגעשה בסדרה של הפגנות ענק שמשכו אליהן מאות אלפי אנשים ולבסוף אף הביאה לפיזור הפרלמנט ולהליכה לבחירות.
המחאה בצרפת לא היתה הפעם היחידה בה הבינו סטודנטים עד כמה רבה ההשפעה שלהם על החברה. בכל העולם סטודנטים נתפסים כבעלי פוטנציאל מחאתי גבוה מאוד, שכן מדובר בצעירים בעלי מודעות חברתית גבוהה. על כן, מפליא שלמרות כל הבעיות החברתיות והכלכליות בישראל, דווקא כאן ציבור הסטודנטים כל כך אפאתי ופאסיבי.
אבל לא כולם אדישים בישראל, יש גם כאלה שרוצים לשנות ולהשפיע. שותפות "אקדמיה-קהילה", שהוקמה ב-2006, באה לנסות לעורר את מערכת היחסים הרדומה בין האקדמיה לבין החברה הישראלית ולעודד את הסטודנטים לפעול למען צדק חברתי וזכויות אדם. השותפות, שמעוגנת בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, משרתת את כלל מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל.
בסוף השבוע שעבר התקיים סמינר "אקדמיה-קהילה" בדימונה. סמינר שמטרתו היתה לחבר בין סטודנטים מכל הארץ לפעילות משותפת.
180 הסטודנטים מארגונים שונים בארץ הגיעו למפגש וזכו לשמוע עשרות הרצאות, כשהבולטת מכולן היתה זו שעסקה בשאלת עתיד החינוך בישראל, לאור השביתות הגדולות שהתקיימו השנה (שביתת הסטודנטים, המורים והסגל הבכיר).
הרצאות נוספות עסקו בתקשורת למטרת אקטיביזם, זכויות מיעוטים, אקולוגיה, פמיניזם, אי שוויון בחינוך, שימוש בתיאטרון חברתי ועוד.
"יש בארץ סטודנטים מאוד פעילים שעושים ימים כלילות בפעילות חברתית. הסמינר בא להפגיש בינינו ולעשות חיבור בין תחומי העיסוק השונים שלנו", מספר אייל ניב, סטודנט לתואר שני באנתרופולוגיה שהעביר במפגש סדנא בנושא ציונות דו-לאומית.
"האווירה הייתה מעוררת השראה ומעודדת לפעילות", מוסיפה נטע יקואל, סטודנטית לחינוך וללשון עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים, "ארגונים רבים הגדילו את מעגל החברים שלהם ואף נוצרה יוזמה לאקטיביזם אינטרנטי".
אז אמנם הסטודנטים הישראלים לא עולים על הבריקדות, כחבריהם הצרפתיים, אבל נראה שלמרות הכל ישנו גרעין קשה של פעילים המוכנים להקריב מזמנם וממרצם לשינוי חברתי. אותם צעירים אקטיביסטים מבינים שמפגשים שכאלה בהחלט עשויים ליצור בסיס מחאה שיחזיר את הטון לציבור הסטודנטים בישראל ושיוביל לשינוי חברתי.
