אשתי

אשתי
אני מדמיינת את פניה
עטויים עורות מתכת
ותחרה לבנה על שפתיה,
כל עין מעיניה דומעת, בלי הפסק.
אנחנו רצות כעופרים משתובבים,
לעבר נהר, רטובות עד
צוואר הרחם.

קר לי כל- כך חם, עינינו מושלגות,
אני נותנת לה את ידי
כדי שלא ניפרד,
ובתוך הנהר

יש שקט שאיננו קיים
יש שקט שעובר לי

השקט שהיא אוהבת.

רגליה של אישתי מדברות,
מזיזות מילים
בכפות הרגלים
ומתקרבות,
עיניה הזקופות מעברות אותי
ומתעגלות.

אני חושפת אותה,
שדי קפואים בתוכה, והפטמות צורחות.
כשהיא נוגעת בי, תינוקות מתים בין
זרועותיה,
יש קמט בין כנפיה
שאני נושפת.