דו"ח הבודק את השיוויון בישראל, שפורסם לאחרונה על ידי מרכז אדוה, מעלה כי מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל נמצאת בתהליך של מעבר למימון פרטי.
המערכת האקדמית בישראל, אשר הוקמה במקור כמערכת ציבורית, המבוססת על מימון ממשלתי, עוברת בהדרגה להסתמכות על מקורות מימון פרטיים. שיעור המימון הפרטי בתקציבי ההשכלה הגבוהה עולה ונחשב כיום לאחד הגבוהים בעולם: כ-41% מהמימון להשכלה הגבוהה בישראל הוא פרטי ו- 59% מהמימון הוא ציבורי.
על פי הדו"ח, המבוסס על נתונים משנת 2003, שיעור המימון הפרטי להשכלה הגבוהה בישראל הוא השישי מבין 30 מדינות ה-OECD ("הארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי").
במדינות כמו דנמרק (4%), טורקיה (7%), גרמניה (15%) ובריטניה (30%) שיעור המימון הפרטי הוא נמוך יותר מאשר בישראל. בצ'ילה (87%), יפן (62%), וארצות הברית (59%), לעומת זאת, שיעור המימון הפרטי בהשכלה הגבוהה הוא גבוה יותר מאשר בישראל.
על פי הדו"ח, השינוי נובע מהמדיניות הכלכלית של השנים האחרונות החותרת לצמצום ההשקעה הממשלתית בשירותים ציבוריים. מדיניות זו הובילה, על פי הדו"ח, לצמיחה במשק והיטיבה עם בעלי ההון, אך פגעה קשות בשירותים ציבוריים כמו מערכת ההשכלה הגבוהה, מערכת הבריאות ושירותי הרווחה.
בין 1996 ל-2005 גדל מספר הסטודנטים בשיעור מרשים של כ-48%. אך במקביל לא רק שהתקציב הממשלתי לא גדל בהתאם אלא אף צומצם. בחישוב תקציב ההשכלה לסטודנט, עולה שהתקציב ירד מכ-37,100 שקל לסטודנט לפני כעשור לכ-27,900 השנה.
לדברי שלמה סבירסקי, מחבר הדו"ח, העומד בראש מרכז אדוה, המדיניות הנוכחית פוגעת בעיקר במכללות הציבוריות. "אני לא כל כך דואג לאוניברסיטאות, משום שהן (בעיקר הגדולות) בונות עצמן במתכונת של אוניברסיטאות העילית האמריקאיות ומתבססות על תואר שני ושלישי. אבל במכללות תתחדד האבחנה, שכבר קיימת היום, בין מכללות פרטיות שיכולות לגבות שכר לימוד גבוה, לבין מכללות ציבוריות, שגם מקבלות תקציב נמוך משל האוניברסיטאות וגם לא יכולות להתחרות באוניברסיטאות ובמכללות הפרטיות בגיוס כספים".
