עולם האמנות נחשב מאז ומתמיד לעולם תובעני ותחרותי כאשר רק המוכשרים ביותר זוכים לעדנה בכל הקשור להצגת עבודותיהם ולרווח כלכלי וגם זה לא תמיד קורה. בישראל של 2007, בדומה למדינות אחרות בעולם, כמות האמנים הפועלים בה עולה על כמות הגלריות שיכולות להציג את עבודותיהם וכך גם כמות הלקוחות הפוטנציאליים.
הסטודנטים שיוצאים מחממה של ארבע שנות לימודים או יותר, תקופה בה עבדו קשה מאוד אך ידעו מה לעשות כדי לרצות את המרצים ולעמוד בתחרות מול סטודנטים אחרים, נתקלים כעת בעולם עסקי, לעיתים קר, שלרוב לא מקבל אותם בזרועות פתוחות. מעטים מאוד מאותם סטודנטים הרוצים לעסוק באמנות מסומנים עוד בשלב הלימודים ומקבלים במה לעבודותיהם מיד עם סיום לימודיהם.
רוב הסטודנטים עובר תקופה קשה בה הוא צריך ללמוד איך לשווק את עצמו ואיך להתגבר על ביישנות כדי להציג את העבודות או כדי למצוא עבודה. אחרים בוחרים לעבור הסבה ולעבוד בעיצוב עבור חברות גדולות או משלבים הוראה עם העיסוק באמנות. רבים אחרים פשוט פורשים מהתחום.
"הרעיון נולד מצורך", מספרת לוזיה. "ישנם יותר ויותר אמנים צעירים שמסיימים את הלימודים ומחפשים לעבוד עם גלריות. אותם סטודנטים לא מכירים את שדה האמנות. הסוכנים והגלריות הם אלה שנותנים ערך כספי לאמנות וצריך לדעת איך לעבוד אתם", מוסיפה לוזיה. לדבריה, ישנם אמנים רבים שמסומנים מאז שהיו סטודנטים ואם הם עושים רושם מבטיח הגלריות יפנו אליהם. אחרים, היא מספרת, צריכים לדעת איך לגשת לגלריות.
לדברי לוזיה, תיק עבודות מצולם באיכות גבוהה או פנייה לגלריה מתאימה, יכולים לעשות את כל ההבדל. היא מציינת כי בהחלט קיימת תופעה בה אמן שיודע לשווק את עצמו בצורה טובה יותר יצליח מאמן עם עבודות טובות יותר ללא יכולת שיווק עצמי.
לוזיה מספרת כי זיהתה תופעה מדאיגה בשנים האחרונות בה אמנים צעירים שרק סיימו את לימודיהם ומכרו עבודה או שתיים, ממשיכים לנסות למכור עבודות באותה מתכונת. הבוגרים הטריים לדבריה לא מנסים לנצל את השנה שאחרי הלימודים כדי לפתח את עצמם ולמצוא את טעמם האישי, אלא ממשיכים באותה מתכונת שצלחה. "במהלך הלימודים מושפעים הסטודנטים מהמרצים ומחבריהם ללימודים. לדעתי, אותם בוגרים צריכים לנצל את הזמן כדי לחפש את הכיוון האישי שלהם ולא לחפש איך להרוויח עוד כסף", היא מציינת. "כמו כל דבר בעולם המודרני, הכל נעשה מהר מדי. הבוגרים צריכים לחכות ולחשוב איך הם רואים את עתידם בתחום".
לוזיה, בעצמה בוגרת לימודי אמנות של המדרשה, טוענת כי גלריות רבות רוצות להציג עבודות של אמנים צעירים, אך אלו לטענתה צריכים לעשות הרבה עבודת רגליים לפני כן ולהכיר את הגלריות אליהן הם פונים. "יש לדעת אם סוג האמנות שמציגים בדרך כלל באותה גלריה מתאים לי, ואפילו לבדוק את מחירי העבודות ולראות אם הם גבוהים מדי", היא מציינת. לדבריה, התחרות היא מאוד קשה ולכן חשוב לעצור, לקחת אוויר ולתכנן קודם כל את המטרה ואחרי כן את הדרך.
לדבריו, ישנם סטודנטים רבים שעובדים בחברות גדולות במהלך הלימודים עצמם, אך לרוב מדובר בעבודות שחורות אותם לא יסכימו לעשות עם סיום לימודיהם. "בהולנד, לדוגמא, ישנם מוזיאונים של עיצוב גרפי ובמות רבות בהן ניתן להציג עבודות, דבר שבארץ אין. רבים מהסטודנטים בוחרים או להצטרף למשרד גדול ולעשות עבודה פחות זוהרת או אפילו לפרוש מהתחום ברגע שהחלום לעשות דברים יצירתיים מתנפץ", הוא מציין בתסכול.
שין מספר כי הוא מלמד את הסטודנטים שלו כיום לעבוד מהיר ונקי ולא לחשוב רק על הצד היצירתי כדי שיהיה להם את הכלים לעבוד בתחום. "יותר חשוב לדעת כיום מה הלקוח רוצה ואיך לעשות את העבודה בצורה היעילה ביותר", מציין שין. הוא ממליץ לבוגרים טריים לקחת על עצמם עבודות עיצוב מעניינות יותר כמו: עיצוב עטיפות דיסקים של להקות פחות מוכרות אבל יותר מתוחכמות (לעומת הכסף הגדול של נינט ושלמה ארצי) או כרזות מיוחדות אפילו בחינם. לטענתו הדבר אולי לא ישתלם כרגע אך בעוד 10 שנים הניסיון הזה יוכל לעזור להם.
שין מספר שהוא עצמו לוקח כיום עבודות מעניינות כמו עיצוב דיסקים בחינם, או אפילו תמורת סכומים מזעריים של 400 שקלים, סכום שלהקה אלטרנטיבית מסוגלת להרשות לעצמה.
דביר כהן-קידר, מי שלקח על עצמו להיות דובר החבורה, מספר כי לכל אחד בקבוצה יש את התפקיד שלו בתפעול המקום. "המקום נולד מתוך צורך לעזור לאמנים בתחילת דרכם. אמן שיוצא מהלימודים מרגיש אבוד ולא ממש יודע לאן לפנות. כאן יש לו במה להציג את עבודותיו ולהתחיל בדרך עצמאית", מספר כהן-קידר.
לדבריו, רק מעטים מבוגרי בתי הספר לאמנויות הופכים לאמנים במשרה מלאה. רבים אחרים עוסקים בהוראה או בעיצוב. "כולם נאבקים בסופו של דבר, יש חבר'ה שעוברים לעצב וכאלה שעוברים לעבוד אפילו במשרדים גדולים", הוא מספר.
כהן-קידר מספר גם הוא כי כדי להצליח בתור אמן היום חייבים לדעת גם את אמנות השיווק העצמי. לדבריו אחד הדברים החשובים הם קשרים אישיים עם אנשים בתחום שיוכלו לקדם אותך. אחת הדרכים היא שאמן מצליח ייקח אותך תחת חסותו ופשוט ימליץ עליך לגלריות.
אנה ים, אמנית, סיימה לפני כשנה את לימודיה במדרשה לאמנויות בבית ברל ועובדת כיום עם גלריית ברוורמן בת"א. היא מספרת כי הגיעה ללימודים עצמם מתוך ידיעה מפוקחת כי חיי האמן אינם חיים קלים. "ידעתי שחיי אמן לא מבטיחים לי עתיד כלכלי מזהיר, ולכן שילבתי בתוכם לימודי הוראה כדי להבטיח לעצמי פרנסה בטוחה", היא מספרת.
ים, הפותחת בתחילת מאי תערוכה בגלריה של המדרשה בת''א שהאוצר בה, דורון רבינא היה אחד המרצים שלה. לדבריה הוא זיהה את הכשרון שלה כבר במהלך הלימודים ופנה אליה על סמך העבודות שעשתה אז. עם זאת, העבודות שיוצגו בתערוכה הקרובה יהיו דברים שעשתה אחרי הלימודים.
ים מספרת שמתוך המחזור שלה רבים לא עוסקים היום כלל באמנות. היא מאמינה שמי שמסיים את לימודיו קודם כל צריך להמשיך להתפתח ובטח שלא לנסות לעשות דברים שיירצו את הקהל ויעזרו למכירת היצירות. "בתחילה, לדעתי, הדרך הנכונה היא פשוט לעבוד קשה ולפתח את עצמך באמנות", מספרת ים. "בשביל לעשות קריירה באמנות צריך להתפתח. אמן צריך להיות קודם כל אמן טוב. אסור להתקבע על סגנון או אופן עשייה מסויים בגלל שמכרת כמה עבודות. זה לא חשוב אם יהיו או לא יהיו לו עוד כמה דולרים, בטח לא בשלב הזה", היא מוסיפה.