דמיינו את התרחיש הבא: חברת משלוחים מעוניינת להגדיל את רווחיה על ידי הגדלת אזור פעילותה, ולכן מחייבת את שליחיה לעבור ברמזור אדום מדי פעם. אזרחים המודאגים מסיכון חיי אדם, הן של השליחים, והן של עוברי דרך תמימים, פונים אל המשטרה ואל משרד התחבורה, בבקשה שיורו על הפסקת המנהג המסוכן. המשטרה, בתגובה, תופסת לעיתים שליח העובר על החוק ונותנת לו קנס (זניח לעומת רווחי החברה), אך שום פעולה אינה ננקטת כנגד החברה, מלבד תחינות נרגשות.
החברה בתגובה טוענת שהפסקת המנהג תביא לצמצום הרדיוס מחמישים לארבעים קילומטרים ובכך לפיטורים של עובדים. לאחר שנים של מאבק משפטי, שבהן מתרחשות מאות תאונות דרכים כתוצאה ישירה מהמחדל, מושגת פשרה היסטורית: השליחים אינם רשאים עוד לעבור באדום, אך מותר להם לנסוע בשוליים ללא הגבלה!
משרד התחבורה מכריז על "ניצחון שלטון החוק", חברת המשלוחים כתמיד, "שמה את האינטרס הציבורי בעדיפות עליונה", ורק אזרחים תמימים ממשיכים להיפגע בכבישים.
נשמע לא סביר? ובכן, נמצא כי תרחיש דומה, עם השלכות לא פחות חמורות, מתרחש לנגד עינינו. לאחרונה, החליט המשרד להגנת הסביבה כי יאפשר למפעלים במפרץ חיפה, לאחר שנים רבות שבהן זיהמו את נחל הקישון בלי לתת את הדין על כך, להזרים את שפכיהם ישירות אל הים. ומדוע? כיוון שהם אינם יכולים, לטענתם, לעמוד בתקן אי זיהום הנחל. זהו אותו "תקן ענבר" (תקן הזרמת שפכים ומי קולחין לנחלים) שנקבע על ידי המשרד להגנת הסביבה בשנה שעברה. התקן, ביחס לנהוג בעולם, בעל הקלות משמעותיות.
כלומר, במקום לאכוף את החלטותיו הוא, המשרד להגנת הסביבה מעניק למזהמים את פרס העבריין המתמיד. ומי משלם? כל אחד ואחת מאיתנו, וכמובן הטבע.
אבל מי אמר שהממשלה אינה עושה דבר? הנה, בשנת 2002 הוחלט על "הפסקת ההזרמה של שפכים לסוגיהם לתוך נחל הקישון ולתוך נמל הקישון". אך אבוי, המפעלים לא נענו לבקשה המרגשת (שהיא, למען הסר ספק, החלטת ממשלה מחייבת). על כן, בממשלה החליטו להקל על המפעלים המסכנים, ולאפשר הזרמה לנחל "רק באיכות תקן ענבר להזרמה לנחל, אותה יש לדרוש לאלתר" (החלטת ממשלה מ-2005). עוד שנה עברה חלפה, הרבה שפכים עברו בקישון, והמפעלים בשלהם.
כעת אומרים במשרד להגנת הסביבה כי הם אינם מוכנים לטפל בשפכים, ולכן יאפשרו "הזרמה לים באמצעות צינור, לא יאוחר מיום 1/9/2008 ,למי שכנראה לא יכול לעמוד בתקני ענבר". מדוע אין תושבי מפרץ חיפה זוכים לרוחב לב מופלג שכזה כאשר הם מאחרים בתשלומי הארנונה, למשל? לממשלה התשובות. כפי שכבר הוכח פעמים רבות במקרים דומים, אילו היו מוטלים על המפעלים קנסות כבדים באופן קבוע, הם כבר היו דואגים למצוא דרך לטהר את שפכיהם.
בדיון השתתפו גורמים מהמשרד להגנת הסביבה, מפעלי המפרץ, אישים מהאקדמיה ומארגונים ירוקים. בדיון הועלתה עמדת הארגונים הירוקים, לפיה צינור משותף לכל המפעלים יקשה יותר על ניטור איכות השפכים ועל זיהוי החריגות, המתבצעות כל העת, מהתקנים. זאת ועוד, צינור שכזה בעצם מעניש מפעלים המשפרים את איכות שפכיהם ומעניק פרס לעבריינים. כמו כן, הועלתה טענה, מצד אנשי האקדמיה, לפיה גם לאחר הקמת הצינור, שפך הקישון יישאר מזוהם במתכות כבדות, זרחן, חנקן ושאר מטעמים.
הזיהום ימשך מכיוון שהמפעלים במעלה הקישון (והמכון לטיהור שפכים בראשם) לא יחוברו לצינור, כך שהנחל לא ישוקם ממילא. באופן כללי, הנימה שעלתה מהדיון היא "המשך המצב הקיים או צינור לים", זאת במקום הפתרון הברור של אכיפה קפדנית ובלתי מתפשרת. מחוץ למלון התקיימה הפגנה מתוקשרת של פעילי צלול, פעילי מגמה ירוקה ודייגי הקישון המוחים על אובדן פרנסתם הצפוי עקב חיסול הדגה, המדולדלת ממילא, במפרץ.
דוגמה אחת מני רבות היא המקרה של מפעל מילובן אשר הוכרח השנה להפסיק לזהם את נחל נעמן לאחר שנים של מאבק בהנהגת מגמה ירוקה וצלול, רק כדי לקבל מיידית היתר להזרים את שפכיו לים.
צינור המעקפים לא רק שלא יביא בהכרח לשיפור מצב הקישון, הוא גם יזהם את הים ואת החופים הנעלמים של ארצנו. הקמתו תהווה נדבך נוסף בארון הקבורה של הטבע והבריאות בישראל, ועלינו, פעילים ואזרחים אכפתיים, מוטלת החובה לעצרו מוקדם ככל האפשר.
בועז מטלון הוא פעיל בתא הטכניון.
