כביכול, הכל צפוי: תריסר שנות לימוד, שלוש שנות שירות צבאי. שנה אחת של התנסויות מביכות שיבהירו לכם באופן סופי שמלצרות ואתם זה לא זיווג מוצלח במיוחד, או לחלופין, שתחנות דלק הן הרבה יותר ידידותיות אם מסתכלים עליהן מתוך המכונית, ולא מחוצה לה. ואחר-כך, כמובן, אוספים את הכסף, נפרדים מהכלב, ועולים על טיסה ישירה למזרח או לדרום אמריקה.
וכשחוזרים? פסיכומטרי, לימודים, חתונה, משפחה. כאמור, הכל צפוי.
ובפועל? בפועל, כמובן, הרשות נתונה, ואין דבר שאתם לא יכולים לעשות. אתם יכולים, אם ממש תרצו, לעבור לגור בתחנת החלל הבין-לאומית, לאמץ 50 כלבים מצער בעלי חיים ולארגן מירוצי כלבים מחתרתיים, לבנות סירה מקליפות של פיסטוק, לחצות את האוקיינוס האטלנטי בגלגל הצלה, להטות את מי הכנרת אל תוך החצר האחורית שלכם, ולעבוד על אנשים בטלפון שהם זכו באספקת במבה לשנה. בעצם, הכל. אבל אם מוציאים מהרשימה את הסעיף האחרון (שבינינו, הוא כבר ממש אכזרי), אנחנו נשארים עם רשימה של דברים שבכל זאת, מקוריים או לא, לא תעשו לעולם.
כי לרוב, בואו נודה בזה, אנחנו משתדלים שהכל יהיה כל-כך מחושב, עד שכבר בגיל 22 אנחנו יודעים לומר שהטיול בסקוטלנד יצטרך כנראה לחכות לירח הדבש, שהחלום לנגן במפוחית ימתין ליום שבו הילדים יתחילו בית-ספר, ושהמשיכה הלא ברורה שלנו לקטוף תירס בדרום תיאלץ כנראה לחכות ליום שבו נהיה עשירים וחסרי דאגות. וכולם יחד: צפוי, צפוי, צפוי.
אז בשביל לשכנע אתכם לחרוג במעט מרצף הצבא-מלצרות-חו"ל-לימודים, ולנצל את היותכם צעירים חסונים וסקרנים, אספנו בעבורכם עשרה רעיונות קצת שונים שיוכלו להפוך לכם את החודשים שאחרי השחרור לכמה שיותר מרתקים, מחדשים ומיוחדים, ובעיקר, כמה שפחות שגרתיים.
מה לעשות אחרי השחרור? כביכול הכל היה אמור להיות צפוי.
להתנדב בקיבוץ
אז נכון, קיבוצים רבים מלאה הארץ ופנים רבות יש לכולם, אבל בין אם ברצונכם לקטוף תפוחים בצפון או להצטרף לקטיף תירס בדרום, בעזרת הטלפון הנכון, אין דבר שלא תוכלו לעשות. הדרך הטובה ביותר, סביר להניח, היא לאתר את הקיבוצניקים של הפלוגה רגע לפני שחותכים את החוגר, ולהתחיל להתעניין למי יש רפת יותר מגניבה ואיפה הטרקטורים הכי שווים. יש מקומות שאולי יוותרו על עזרתכם, אך אם תמשיכו לחפש תגלו שישנם קיבוצים רבים שההתנדבות אינה זרה להם. בנאות סמדר, למשל, קיבוץ שממוקם בלב הנופים המדבריים של הדרום, תוכלו להתנדב מבלי להתחייב לתקופת זמן מסוימת, בלי שום צורך בכישורים או בניסיון. את הטלפון המבקש להתנדב תוכלו לבצע גם ימים ספורים לפני ההגעה המתוכננת, כאשר תמורת עבודתכם תקבלו מקום לינה ושלוש ארוחות שיוגשו לכם בחדר האוכל של הקיבוץ. יחד עם עוד עשרות מתנדבים שנמצאים שם בשגרה תוכלו להתנסות בעבודות חקלאיות, בעבודה בדיר, בחביצת גבינות ועוד, כשלצד זה תוכלו לקחת חלק גם בחיי החברה והתרבות של המקום. כסף כנראה לא ייצא לכם מזה, אבל חוויה דרומית בניחוח חדר אוכל, בהחלט כן.להפוך לפעילים חברתיים
להשתחרר מצה"ל זה אומר להיות כל יום בבית. לכן, זה גם אומר להיות מסוגלים לפתוח כל יום את העיתון, לשמוע כל יום את החדשות, להיות מודעים קצת יותר למקום הזה שאנחנו חיים בו. תתפלאו, אבל למרות החן הבלתי מנוצח לכאורה של המשפט "די, די, אני עובר לחיות בלונדון", יש משהו הרבה יותר מרשים באמירה, "בואו נעשה עם זה משהו". ואיזה גיל מושלם יותר מהשלב הזה, רגע לפני שמתחייבים ללימודים, לעבודה ולמשפחה, ושנייה אחרי שמשתחררים מכבלי התיכון והצבא, בשביל לחשוב - מה בעצם חשוב לנו? הארגונים החברתיים הפועלים כיום בישראל ובעולם למען זכויות אדם, נגד זיהום הסביבה, במאבק בתאונות הדרכים ועוד רבים אחרים, מוכיחים מדי יום שכבר קמו אנשים כמונו, אפילו אנשים שמלמלו איזה משפט או שניים על לונדון, אבל העיקר, אנשים שגם הצליחו אחר-כך לומר את המשפט הבא, את ה"בואו נעשה עם זה משהו", ואפילו קמו ועשו. נשמע מסובך? זה בטוח לא פשוט, אבל נראה שאין דבר בעולם שישתווה להרגשה הטובה שנלווית למעשים גדולים, במיוחד כאלה שנעשים למען משהו שחשוב לך. ובינינו, חייב להיות משהו כזה, לא?
להפיק סרטים עצמאיים
אין ספק, החודשים מלאי החופש שמפציעים אחרי הצבא הם הזמן האולטימטיבי לגלות בעצמכם כישרונות חבויים. אז אחרי שעפתם מהמקהלה האזורית והבנתם בחוג לציור שלמרות הכל, לא בכל מי שמצייר את האף במקום הלא נכון טמון הפוטנציאל להיות פיקאסו, הגיע הזמן לפנות לכישורים ההוליוודיים שלכם. מצאתם את מצלמת הווידאו הביתית? אתם כבר בחצי הדרך. החצי הקצר, זאת אומרת. כי צעד וחצי לפני שתכבשו את המסכים הגדולים, כדאי לגבש צוות משולהב, כזה שיילך אתכם באש ובמים עד האוסקר הנכסף, ורצוי שיביא איתו גם קצת ניסיון בצילום, עריכה, או הכנה של סנדוויצ'ים מעולים (עם עדיפות ברורה לאפשרות ג'). לאחר שבניתם את העלילה, או מצאתם קונספט דוקומנטרי סוחט דמעות, זה הזמן למצוא שחקנים, לצלם, להקליט, לערוך, או כל פעולה אחרת שהצלחתם כבר להבין איך היא מתבצעת. אם הצוות שלכם מורכב מבוגרי מגמת תקשורת גאים, סביר להניח שתשבו בחדר העריכה עם התוצר המוגמר בזמן שרובנו עוד נהיה תקועים בשלב הראשון (זאת אומרת, זה שמדבר על למצוא את המצלמה). ואם כאנשי תקשורת מתחילים החלטתם לעשות למען האנושות והתנדבתם לאמץ לכם שוחר אוסקר פוטנציאלי וחסר מושג, עשו טוב לכולנו ולמצלמת הווידאו שלכם בפרט, ותנו לבחור להיות אחראי על הסנדוויצ'ים.
לשבור שיא גינס
בצבא, מה לעשות, כולנו אותו דבר. מתלבשים אותו דבר, שומרים אותו דבר, רצים אותו דבר. ועכשיו, כשהמדים חוזרים למקומם הטבעי בבקו"ם, הגיע הזמן לעשות כאן סדר, ולהוכיח מי באמת הכי מיוחד פה. והרי שום ייחוד אינו ייחוד, עד שהוא לא מתואר בין דפיו של המוסד המיתולוגי, ספר השיאים של גינס. אז נכון, כבר 50 ומשהו שנה שהשיאים המוזרים הללו ממשיכים להתפרסם, ולרגעים נדמה שבסדר, קלטנו, מיצינו את העסק, סחטנו את הרעיון, עד זוב דם אפילו, עכשיו תנו לנו להתעסק בדברים קצת יותר משמעותיים, בהבלי שיאים למיניהם. בינינו, עכשיו כשיש זמן להתעסק עם זה, הספר הזה מצטייר יותר כקלאסיקה נצחית מאשר שטות מוחלטת, וזה דווקא יכול להיות די נחמד לראות את עצמכם בין דפי הספר הנגנב ביותר מספריות ציבוריות.
הכיף בשבירת שיא גינס, הוא שאתם יכולים לבחור באיזה תחום שתרצו בעולם, ואפילו להמציא תחום חדש לחלוטין, דבר שללא ספק יעלה את הסיכויים, במידה והשיא החדש אכן מספיק מקורי ומעניין (או לפחות דוחה מספיק) כדי להיכנס לספר. בטרם תיגשו לעבודה, תגלו שהכרת השטח הינה הכרחית: לא תרצו להקפיץ פנקייקים כל היום ואז לגלות שהמטר ומשהו שלכם רחוקים לחלוטין משיא העולם הרשום (3.35 מטר, לאלו מכם שכבר מכינים את המחבת). כמו רוב הדברים בחיים, תתאכזבו לגלות שגם כאן לעשירים סיכוי גדול יותר: בסופו של דבר, אם יש לכם את התקציב הראוי, תוכלו להעיד עד כמה זה מסובך לרכוש 13,015בובות סנטה קלאוס, ובכך לנצח (על אחד, אבל זה מספיק), את האספנית הקנדית בעלת האובססיה הקלה. מצד שני, אם תאספו מספיק אנשים, תוכלו לתהות בסוגיות המהותיות באמת של היקום, כמו לבדוק כמה בני-אדם יכולים להידחס למכונית (רמז: הרבה).
לכתוב ספר
אם זה נכון מה שאומרים, ובכל אדם מתחבא איזה רב-מכר, הרי שאצלכם מדובר ברב-מכר בין-לאומי שובר שיאים, שעוד יגרור אחריו סרטים שוברי קופות וכת פנאטית של מעריצים. ואיזה זמן מתאים לכתיבה יותר מעכשיו, חודשים חסרי מעש שבהם איש לא יפריע לכם להתאבן מול המחשב ולזלול ביסלי כל היום? הפוטנציאל כבר נמצא בכם, אתם בטוחים. לא רק ברכות יום ההולדת המחורזות ומשפט המחץ שחיברתם לחולצת סוף מסלול. זה משהו פנימי, עמוק יותר. כן, נראה שעד שלא ייוולד הילד, לא נדע עד כמה מכוער הוא עלול להיות. קחו נשימה ארוכה, וזהו זה. הרומן של חייכם מתחיל להיווצר.
יצירת מופת? בולשיט מוחלט? אם לא תגיעו לשורת "הסוף" הנחשקת, כנראה שלא נדע לעולם. סיימתם? זה הזמן לתת לילד את שמו, ולשלוח אותו אל החיים האמיתיים. לאחר שתדפיסו את הספר ותחברו את הדפים, טוב תעשו אם תשלחו אותו להוצאות הגדולות והמוכרות, שם יושבים הלקטורים, אלו שיחרצו את גורל כתב היד. במידה שתקבלו תשובה שלילית - אל ייאוש. הרי גדולי הסופרים התחילו ככה. הפיצו את פרי עטכם להוצאות רבות ומשונות ככל הניתן. ביקשו מכם לשלם סכום כסף תמורת פרסום הספר? זה הזמן לבדוק את מערכת האמון ביניכם ובין יצירתכם. אם אתם סומכים על זה שהקוראים לא יוכלו לעמוד בפניה, תנו לה דרור. ואם לא, השיבו אותה אל הארונית שליד המיטה, ותנו לה להתבשל בשקט עוד כמה שנים, עד הפריצה הגדולה.
לעבוד בחפירות ארכאולוגיות
כמה פעמים חפרתם בור לשיח הבגוניות החדש, וקיוויתם למצוא אוצר עתיק של שודדי ים קבור ממש כאן, בגינה מול הבית? ובכן, זה הזמן לקחת את תשוקתכם לחפירות צעד אחד קדימה, וזה באמת בלי קשר לכמות הפעמים שרמזו לכם שאולי הגיע הזמן לרכוש את חפירה ולעזוב את המוחות הסובבים אתכם בנחת. תמורת סכום סמלי, שמכסה בעיקר את הוצאות הביטוח, ישמח המכון הישראלי לארכאולוגיה לאפשר לכם לקחת חלק בחפירות הארכאולוגיות שמתקיימות במקומות שונים ברחבי הארץ, כולל ציוד החפירה המתאים ושלוש ארוחות שתקבלו במקום. אם יש לכם פוביה כלשהי מבורות, תשמחו לשמוע שאין צורך בהתחייבות, והחופרים יקבלו אתכם בזרועות פתוחות גם אם תגיעו ליום אחד בלבד. יחד עם זאת, ברור לכם שככה לא תהפכו לאינדיאנה ג'ונס. מצד שני, ככל שתהיו ימים בים יותר בשטח, כך תצברו יותר ניסיון, ומי יודע - אולי גם תממשו פנטזיית ילדות קסומה ותמצאו איזה אוצר קטן, או לפחות איזה ענתיקה מהתקופה שהטלפונים הסלולריים היו כבדים ומדכאים. הזריזים שביניכם יוכלו להצטרף כבר השנה לחפירות ברמת רחל ובאזור מודיעין, ובכל אופן תמיד תוכלו לרחרח ולמצוא את החפירות הכי מעניינות בתקופה הרלוונטית בשנה. גם אם תגלו שעד שתלמדו להחזיק את חפירה יסגרו את אתר החפירות ויסללו שם כביש, תמיד תוכלו להתנחם במרתון סרטי אינדיאנה ג'ונס אל תוך הלילה.להתנדב במד"א
לא חשוב אם חלומכם הגדול הוא לרוץ בחלוק במורד המסדרון הלבן ולצעוק הוראות לחבורה של אחים ואחיות, אם אתם מכורים ל"אי-אר" או שסתם יצא לכם להרהר קצת על עתידכם בתחום הרפואה. אם הנושא קרוב ללבכם, ייתכן שהתנדבות במגן דוד אדום היא בדיוק הדבר הנכון בשבילכם. לא רק טוב לב שמגיע לידי מיצוי, אלא גם חוויות משמעותיות והתנסות מקצועית לחלוטין מצפות לכם שם. כדי להירשם לקורס מגישי עזרה ראשונה של מד"א תתבקשו לפנות לאחראי המתנדבים בסניף מגן דוד אדום שבאזורכם. לאחר סיום הקורס תתחילו בהתנדבות פעילה על אמבולנסים שיוצאים לטפל בחולים ובנפגעים, על-פי קריאות המתקבלות במוקד 101. אל חשש, בהתחלה תלוו על-ידי חונך ותיק, שיסייע לכם לצלוח בבטחה את צעדיכם הראשונים. כמעט כמו בצבא, גם כאן, ככל שתתמידו בהתנדבות, וככל שתהיו טובים בעבודתכם - כך תוכלו להתקדם הלאה, לעבור השתלמויות נוספות ולהשתתף בקורסים מתקדמים יותר. שימו לב, לא לפזיזים שבינינו - התנדבות במד"א תדרוש מכם התחייבות ל-16 שעות התנדבות בחודש, במשך תקופה של שנתיים תמימות. מצד שני, אם החוויות והניסיון לא ינחמו אתכם, תוכלו להתנחם בחלוק שתקבלו מתנה בסוף הקורס.
"לעשות" את שביל ישראל
למה בעצם חו"ל כל-כך עושה לנו את זה? הנופים? תחושת הניתוק? הטיסה? ובינינו, מה יותר מרגש: לגלות מקומות מדהימים בארצות רחוקות, או לגלות אותם ממש כאן, בחצר האחורית של יישובי ארצנו? ובאמת, יותר ויותר ישראלים מגלים את המטמון החבוי שלנו, הטרק שאף מטייל לא יהיה שלם בלעדיו, זה שלא צריך לעדכן את הדרכון בשבילו, מקסימום להזהיר את הדודה בדרום שתכין לכם מיטה לעוד חודש וחצי. אז נכון, 950 קילומטר זה לא טיול של יומיים, לכן כדאי לשריין לעצמכם מראש חודשיים ימים שבהם תוכלו להתמכר לנופי ארצנו בראש שקט. לאחר שתתארגנו על מפות סימון שבילים, מים, כובע וכל ציוד נוסף שבו תחפוץ נפשכם, תוכלו לצאת לטיול בגפכם, בקבוצה או בזוג, לא לפני שתתמודדו עם שאלת השאלות: מצפון לדרום, או להפך? ובכן, מי שיגיע לתדריכי החברה להגנת הטבע בטרם צאתו לטיול יוכל לשפוט על-פי היתרונות והחסרונות של הדברים, ובכל אופן, עדיף לצאת בסתיו או באביב, ומומלץ לשים לב שלא תיקלעו לדרום בתקופה החמה או בחורף, כאשר יש סכנה לשיטפונות.
רגע לפני שאתם משתכרים מהאוויר המדברי, כדאי שתזכרו לבדוק את רשימת "מלאכי השביל", אנשים טובים שגרים במקומות בהם עובר השביל ושמחים תמיד לסייע ולארח, בחינם או בהנחה, את מיטיבי הלכת. ובכל אופן, אם חשקתם בשינה תחת חופת הכוכבים, שימו לב שתעשו זאת רק בחניוני הלילה המוגדרים. אחרת, לדאבונכם, אתם עלולים להתעורר מחלום מדברי לקנס של 750 שקל, שלא ממש יתרום לאווירת הרוגע שבטבע.
להפוך לפריקים של בריאות
אין ספק, שלוש שנים של ארוחות במטבח הצה"לי מותירות את חותמן עלינו. ולא, אנחנו לא מדברים רק על הכרס השמחה שצמחה לה (שדרך אגב, מקפידה להפגין נוכחות גם בקרב חיילינו הבנים לא פחות מהבנות, וכן, כן, גם אצל הלוחמים). אבל מה לעשות, פשוט קשה לומר שהמזון שמוגש לנו בשנים אלו הוא בדיוק המתכון לשמור על הגזרה והבריאות. במילים אחרות, הגיע הזמן להחליף תפריט. אם כבר עברנו לעגבניות ושאר ירקות, הרי שזהו הזמן המושלם ביותר להשליט טרור בבית ולהכריז על מהפכה. מבלי להסס, גררו את כל המשפחה לשיעור יוגה פעמיים בשבוע, מצאו לכם שותף נאמן (ואפשר שיהיו לו ארבע רגליים) לצעידות יומיות, ובין לבין הגיחו לביקורים חטופים בחדר כושר. בילעו ספרים, תורו אחר כל כתבת בריאות באינטרנט והתחילו להציף את כל הסובבים אתכם באלף ואחת עובדות כל-כך חשובות, שזה פשוט מדהים שאף אחד לא נסער מהן כראוי.
השינויים האלו בחייכם ייאלצו אתכם גם להיפרד לתמיד מה"נובלס" שכל-כך אהבתם, וכן, גם מתחליפי הלייט למיניהם שעוד קיוויתם למצוא. עם זאת, תוכלו להרשות לעצמכם להצטייד במלתחה ספורטיבית מרשימה, ולהתפנות גם לסוגי ספורט נוספים וחדשים בחייכם. מעולם לא היה זמן טוב יותר ללכת ללמוד קיק-בוקסינג, לטחון טראנסים בספינינג, וכמובן, להבין אחת ולתמיד מה ההבדל בין פלקס לפוינט, ומה זה לעזאזל גרנד-ז'טה. ואל דאגה, אם במקום לעשות את כל אלו פשוט תצמצמו בכמות השוקולד, תפסיקו לפקוד את מזנוני המזון המהיר כל יומיים, ותתחילו לרוץ מספר פעמים בשבוע, מה טוב. יותר מדי ספורט, בסופו של דבר, לא עושה טוב לאף אחד, ולצד זה, כדאי לאכול בריא כדי לשמור על עצמנו, לא בשביל להיכנס לג'ינס של ילדות בכיתה י'.
שנת שירות אחרי הצבא
תירוץ חינני וידוע, שנפוץ בקביעות בקרב אנשים שכמעט עשו שנת שירות וברגע האחרון ויתרו, הוא "אני תמיד יכול לעשות שנת שירות אחרי הצבא". נכון, סביר להניח שהדוברים הללו ימצאו עצמם בתאילנד לפני שייזכרו שפעם דיברו על לעשות שנת שירות בתום הצבא, אבל בינינו, לא באמת האמנתם, נכון? ובכל זאת, על אף שהדבר נשמע מופרך, שנת שירות שאחרי הצבא היא דבר חי ובועט. אמנם יש ויכוח ער על השאלה האם מותר לקרוא לזה שנת שירות, שכן זו מוגדרת כשנה שנעשית לפני הצבא, אולם תוכן השנה הזו עדיין יכול להיות זהה לחלוטין לשנה שיכולתם לעשות ולא עשיתם.
חיילים שמצטערים על השנה המפוספסת, או כאלו ששמעו לראשונה על האופציה לעשות שנת שירות רק כשכבר היה מאוחר מדי, בהחלט יכולים ללכת להתנדב לשנת שירות גם לאחר שפשטו את המדים. אמנם סביר להניח שאף אחד לא יזמין אתכם לצאת לשנת שירות בשלב הזה של חייכם, אבל אם ההר לא בא למוחמד, אז מוחמד ייקח ליומיים את האוטו של ההורים ויעשה סיבוב בין ההרים בסביבה.
גם אחרי הצבא, האופציות לתרום מיכולתיכם החינוכיות במשך שנה רבות ושונות: כפרי נוער, פנימיות לנוער עבריין, תנועות חברתיות, הדרכה בארגונים הירוקים ועוד. מובן שהדברים לא יקרו בלעדיכם: תרימו טלפון או שניים, בואו לבקר, תשוויצו ביכולות החינוכיות שצברתם בתנועת הנוער, ותיקחו ברצינות את המשימה. נשקר אם נגיד שצפויה לכם שנה קלה במיוחד, אבל אין ספק שתזכו לחוויה מעניינת ומאתגרת, וסביר להניח שגם מלאת סיפוקים.
