עולם שלם מפריד בין חייו של החייל הקרבי, זה שבקושי רואה בית, לבין חייו של הג'ובניק, זה שביום טוב מספיק להגיע בזמן כדי לפגוש בכניסה את אחותו שחוזרת מבית-הספר. בשעה שזה נעזר בסלולרי כדי לא לאבד קשר עם העולם החיצון ועם הבית, נמצא חברו בחיק המשפחה יום אחרי יום. שעה שזה מעכל שלוש ארוחות ביום לצד חבריו בחדר האוכל הצבאי, תר חברו אחר ארוחת צהריים זולה ככל הניתן. אז נכון, הג'ובניק לעולם לא ירגיש את התשישות המתלווה לארבע-ארבע עצבני, כפי שחברו הקרבי לעולם לא יחוש את התסכול בנסיעות חוזרות ונשנות, בוקר-בוקר, ערב-ערב. אבל על דבר אחד יסכימו שניהם, עם או בלי תוספת סיכון: קשה, אפילו קשה מאוד, להתמודד עם המשכורת הצבאית.
אז מה עושים? חוסכים? מתקמצנים? מחרימים בילויים עם החבר'ה? חוסמים את הסלולרי? מוכרים איבר חיוני? בסופו של דבר, לכולנו יש פוטנציאל, אי שם, להפוך לצרכנים קצת יותר חכמים. והאמת? כדאי שנגלה אותו עכשיו, רגע לפני שהמינוס מתחיל לגדול.
מה עושים כשאין כסף?
טיפים שיעזרו לכם לשמור על הארנק מלא
הכומתה במקום? החולצה בפנים? ואיפה לעזאזל הדסקית? אין מה לעשות, אם החלטנו להתחיל ולשמור על הכסף, הגיע הזמן גם להתחיל ולהקפיד על הופעה תקנית ככל הניתן. אין שום דבר מהנה בעמידה למשפט צבאי, במיוחד לא כזה שבסופו נגזר עליכם להיפרד מ-50 שקלים, שבקלות יכלו להפוך לכרטיס קולנוע, פופקורן ענק וקולה.לימדו בעל פה היכן ממוקמים מזנוני הדודות של האגודה למען החייל ברחבי הארץ, ודאגו לעבור בהם בדרככם הביתה. סנדוויץ', שוקו ומיץ פטל, יחד עם חיוך מעודד של דודות דואגות, הם הרבה יותר זולים (והרבה יותר משמחים) מפלאפל בתשעה שקלים. בדוק.
קרביים - תאמו את שעות השמירה שלכם כך שייצאו בדיוק על שעות הפתיחה של השק"ל. ככה תוכלו להבטיח שלא משנה כמה חזק יהיה יצר הבורקס שיתעורר בכם, הוא לא יקבל מענה.
תפסיקו לעשן, או לפחות: צמצמו בכמות הסיגריות. ולא, לעבור ל"לייט" זה לא נחשב. למען האמת, זה אפילו יותר יקר. אז לטובת עתיד בריא יותר, לכיס ולריאות, תגידו יפה שלום לסיגריות, ותתנחמו במקדמי סרטן אחרים, להלן הסלולרי.
פחות כסף נכנס לארנק? פחות כסף יוצא. אם תסתובבו עם סכום מוגבל בכיס, בפעם הבאה שתעמדו מול מדפי החטיפים בשק"ל תיאלצו להרהר בצורך שלכם בביסלי שלוש פעמים לפני הקנייה.
טיפים למתקדמים
לכו על מים: בדיה ידועה גורסת, כי לא ניתן לאכול פיצה בלי מיץ תפוזים בצד, ושהמבורגר הוא לא המבורגר בלי כוס קולה גדולה. למען האמת, תוספת השתייה עולה לנו לא רק במשקל ובמצב השיניים, אלא גם סכומים מכובדים ביותר של כסף. חוק בישראל קובע, כי כל מקום שקניתם בו אוכל מחויב, אם תבקשו, לתת לכם גם כוס מים, חינם, מה שללא ספק יהפוך את חשבון הבנק שלכם להרבה פחות נזיל.הפכו אגורות לשקלים: במקום לתקוע בצד את כל מטבעות האגורות שמצטברים אצלכם, הפכו אותם לשימושיים וידידותיים יותר: כל מכונת שמוכרת פחיות שתייה או חטיפים תשמח להחליף לכם אותם בשקלים, ואפילו במטבע של חמישה או עשרה שקלים, אם רק תכניסו את הסכום הנכון באגורות ותלחצו על קבלת העודף (בלי לבחור בפחית! בלי!). כמובן, כדאי לבדוק שהמכונה עובדת אחרי מטבע אחד של עשר אגורות, בטרם אתם משלחים אל מותם את כל המטבעות שברשותכם.
נצלו את התחבורה הציבורית: נוסעים לחברה לסוף השבוע? יוצאים לסרט במוצאי שבת? קופצים לדודה בשישי בבוקר? הרכב שלכם יודה לכם מאוד אם תניחו לו להישאר במקומו בחנייה, תעלו על מדים ותחצו את ארצנו בירוק, וגם מאוד בחינם.
הטיפוסים העשוקים באמת
הסטרילי: אדם יקר, שכל קשר בינו לבין חדר האוכל הצבאי מקרי בהחלט, ורצוי שלא יהיה כזה. את ארוחותיו הוא יקנה בשק"ל, בזו אחר זו, יום אחרי יום, ובלבד שלא ייאלץ להתמודד עם השניצל הצה"לי. התוצאה הבלתי נמנעת, כמובן, כוללת התרוקנות מהירה של הארנק וחברות מעמיקה עם המש"קיות בשק"ל.המעשן הכבד: אותו אחד שלא יעביר שום יום בשבוע בלי לרדת על חפיסה שלמה של סיגריות. תכפילו את זה ב-03 ותבינו, שאפילו ריאותיו של הבחור האומלל מחייכות יותר מחשבון הבנק שלו.
הג'ובניק שיוצא יומיות: טיפוס שכיח בארצנו, שמתמודד עם סוגיית הכסף באופן הפכפך: לכאורה, מתגורר ידידינו בבית וחי על חשבון הוריו. בפועל, הג'ובניק קונה בעיר הגדולה (והלא כל-כך זולה) חלק נכבד מארוחות הצהריים שלו, ובשעות הערב הוא פנוי לחלוטין לשלל פיתויי התרבות היקרים. אכן, צרות של עשירים (בלי כסף).
אוחז הסלולרי: העשוק היחיד שכל שקל שהוא מוציא באמת גורם לו לכאבי ראש (ולהתחממות אוזניים). אוחז הסלולרי לא מכור בהכרח למכשיר כמו שהוא מכור לשיחות עם החבר'ה או החברה, ועם המזל שלו: כל אחד מחבריו שייך לרשת סלולרית אחרת. כאשר יצור הסלולר הנ"ל יהיה עסוק מכדי לדבר (שמירות, ארוחות ואפילו פגישות חשובות), יפנה בחורנו להתמכרות השנייה שלו: שליחת הודעות טקסט במהירות האור. לאצבעות, שלום.
המדריך המלא לסוף השבוע
ג'ובניק לעולם לא יבין זאת: כיצד ייתכן שאדם שנמצא בבית בין פעם לפעמיים בחודש, יכול להתלונן על המשכורת הצבאית? על מה, בעצם, הם מוציאים כל-כך הרבה כסף (חוץ מהסלולרי, כמובן)? ורגע אחד - משכורת של קרביים היא בעצם גבוהה יותר, לא? אז על מה לעזאזל הם מתלוננים? אבל גם הלוחם שלא ראה את הבית שבועיים, בהגיע סוף השבוע המיוחל, ייפול לאותה המלכודת. זה מתחיל בבית-קפה עם חברים בשישי בצהריים, משם לבירה בפאב, ממשיך בסרט עם בני הדודים וקניית הנעליים והדיסק והג'ינס שבאמת כבר מזמן תכננו לקנות, ולמען האמת? קשה לדעת איפה זה יסתיים. אז לא, לא לנו הפתרונים למחירי הסרטים והבירה והדלק, אבל תופתעו לגלות שישנן דרכים נוספות, זולות ומהנות יותר, לצלוח את ימי סוף השבוע היקרים מפז מבלי לפשוט את הרגל. אז אספנו לכם מספר הצעות, מייצגות אך כלל לא ממצות, איך להתחיל לבלות את סופי השבוע באופן מהנה אך חסכוני לגמרי.לנסוע לים: זה הזמן לנצל את הגשמים המתעכבים, לאסוף את החבר'ה, לעלות על בגדי ים, וללכת לטבול במים הקפואים. בילוי אחר צהריים בים עשוי לפנק אתכם בהרבה נחת, בשיזוף חורפי ובלא מעט חול, שבוודאי ירדוף אחריכם, כמנהגו של חול, לאורך כל השבת. מצד שני, העלות האפסית מפתה יותר מכל בית-קפה, ואם יש מזל, אז מישהו מהחבר'ה גם יודע להכין קפה כמו שצריך.
הפוך את הסלון לקולנוע: אפילו עם הנחות לחיילים (שבדרך כלל, באופן מרגיז למדי, לא תקפות בסוף השבוע), כרטיס קולנוע זה לא עסק זול. בטח לא כשמדובר בארבעה כרטיסים. בטח לא כשהחוויה אינה שלמה בלי פופקורן, בעיקר לא כשהפופקורן שוחה במלח, למען עתיד ורוד יותר למוכרי השתייה בקולנוע. תוסיפו לזה את מחיר הדלק, והרי לכם בילוי לא ידידותי בכלל לצרכן החסכן. אז חסכו לכם את הכסף (ואת כאב הראש במציאת החנייה), שלפו את האשראי, גשו למכונה להשכרת סרטי די-וי-די, והפכו את החוויה להרבה יותר זולה וביתית. גם הפופקורן הביתי, דרך אגב, זול בהרבה, וטעים בדיוק באותה המידה (אולי קצת פחות מלוח).
לצאת לטיול: מעולם לא היה מאוחר מדי לקחת תרמיל, מקל וחברים טובים, ולצאת לחרוש את שבילי ארצנו. אין חוויה מגבשת מזו לקבוצת חברים, ואין קבוצת חברים שלא מסוגלת לעשות זאת, ולא משנה כמה הם חזירי שינה ומכורי בית. חוץ מזה, כל אחד מכיר מישהו שמכיר מישהו שיודע להסביר בדיוק איזה מסלול כדאי לעשות, איפה ישנים, איזה ציוד לוקחים, ועל איזה קו אוטובוס עולים בדרך הביתה.
לבשל ארוחה: במקום לצאת למסעדה יוקרתית, לשמור על כללי נימוס, לאכול בפה סגור, ולהיתקע עם חשבון מנופח וטיפ בשמים, תוכלו להפוך את החוויה הקולינרית לחברתית, נעימה והרבה יותר זולה. זה אמנם מצריך כישורי מטבח בסיסיים, אולם בעזרת האנשים הנכונים, או לפחות - ספר בישול מספיק ידידותי, כולנו יכולים להיות ביום מן הימים צחי בוקששתר (ואם לא, אז לפחות לבשל משהו אכיל). במקום לסנג'ר את אבא, תוכלו להפוך את קניית המצרכים לבילוי מרנין למדי, ותהיו בטוחים שזה יהיה הרבה יותר זול מכל מסעדה (במיוחד בחלוקה הכספית בין כל הטבחים-סועדים המשתתפים בחגיגה). חוץ מזה, זה כבר מוכח: ארוחה שאתם בישלתם, ולא משנה אם בטעות שפכתם את כל המלח והפלפל פנימה, היא תמיד הרבה יותר טעימה.
לארגן ערב כיף בבית: זה הזמן לשלוף מכל הארונות את משחקי השולחן מעלי האבק, וללכת על ערב "טאקי" מטורף, מתובל בכל המשחקים המשונים והלא קלאסיים בעליל שבוודאי קנו לנו פעם בגיל תשע, כמו "המבוך", "הרמז" ו"תפוס ת'פיצה". האווירה האינפנטילית עשויה לעשות לכם טוב, ובכל אופן, תוכלו להיות בטוחים שהיא לא תחבל יותר מדי בנבכי הארנק שלכם.
