חני פירסטנברג, שחקנית (מדורת השבט, הבורגנים), בילתה שנתיים בשנים 2003 ו - 2004 בלימודי משחק במנהטן. פירסטנברג סיימה את לימודי המשחק בבית הספר למשחק ניסן-נתיב בשנת 2000, מאז ובמשך שלוש שנים שיחקה בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה. "אחרי שלוש שנות עבודה בארץ הרגשתי שאני לא נהנית יותר לשחק. אחרי שלוש שנים של רק עבודה ובלי לימודים הרגשתי שאני לא יכולה יותר", מספרת פיסטנברג. "הייתי עסוקה כל הזמן בביקורת עצמית. הרגשתי שהאפשרות היחידה שאוכל להשתחרר מההרגשה הזאת היא לחזור ללימודי משחק", היא מוסיפה.
"מיד לאחר שהחלטתי שאני צריכה לחזור ללימודים התחלתי לבדוק אפשרויות שונות של המשך לימודי משחק בארץ", היא מספרת. לדאבונה, לא היה אף מוסד שהציע לבוגרי לימודים גבוהים במשחק לימודי המשך. פירסטנברג החליטה כי "התפוח הגדול", מקום שמוכר בעולם בתור ה"מכה" של לימודי המשחק והיצירה העולמית, יהיה המקום המושלם עבורה להתפתח בתור שחקנית.
"מצאתי שתי עבודות ובעזרת המשכורת שילמתי על המחייה בעיר היקרה ועל לימודי המשחק ופיתוח קול. הרווחתי סכומים נאים מעבודה בתור מלצרית בדיינר ביום, ובתור קופאית בשמירת מעילים במועדון בלילה, היא "מתרברבת". היא גרה שם בדירה מטופחת, שהגיעה מרוהטת ועם מטבח מושלם, כך שאפילו סכו"ם וצלחות היא לא הייתה צריכה לקנות. את הדירה היא חלקה עם שותף ישראלי. עם זאת, את רוב הזמן היא בילתה מחוץ לדירה שעלתה לה ולשותפה 2000 דולרים בחודש.
את קורס המתקדמים היא בחרה לעשות אצל מורה שלא הכירה מראש, אותו בחרה דרך הסינופסיס שהגיש לה בית הספר. "למורה קראו ארל גיסטר והוא התגלה כמורה מוכר ומוערך מהחוג לתיאטרון של אוניברסיטת ייל בקונטיקט. בין התלמידים שלו היו כוכבים רבים, ביניהם גם השחקנים מריל סטריפ וג'ון טרטורו, פירסטנברג מתגאה.
היא מספרת כי התרשמה לטובה משיטת הלימוד השונה בארה"ב. היא מציינת כי הכיתה הייתה קטנה וכללה 14 איש בלבד, כולם בוגרי לימודים גבוהים במשחק שמשחקים למחייתם. "לעומת בתי ספר למשחק בישראל, בארה"ב לא אכפת למורה אם אתה מוכשר או לא, ברגע שהתקבלת הוא רוצה שתלמד את השיטה שלו וזהו. אחרי כמה זמן אתה מתרגל לזה ולא אכפת לך להתנסות בדברים לא מוכרים ואפילו להיכשל ולהיות גרוע, דבר שמאוד חשוב להתפתחותו של שחקן".
לסיכום החוויה היא מרגישה כי היא חייבת לציין כי בשבילה אין כמו בישראל. "החוויה בהחלט קידמה אותי כשחקנית, אך בישראל אני מרגישה הכי טוב", היא מספרת. פיסטנברג מתרעמת על כל אותם ישראלים שטוענים שישראל קטנה עליהם ורוצים לעבור לניו יורק. "אין כמו הרגשת החברות והמשפחתיות שיש בישראל. ניו יורק זה מקום נהדר לצעירים רווקים שרוצים כל לילה להשכיב, זה לא בשבילי", היא מכריזה.
