החברים של סמל מתן אלדר בבסיס חיל האוויר בלוד לא הבינו היכן הוא. מדי פעם קיבל מתן שיחת טלפון שבעקבותיה נעלם לחצי שעה. כשחזר הסביר שהיה צריך "לכבות שריפה" או "לסדר עניינים". הדבר חזר על עצמו מספר פעמים ורק הגביר את תמיהתם של עמיתיו. מתן, שהבין שהדבר נראה חשוד, החליט לחשוף בפני ידידיו את הסוד הגדול, שיירגעו ויידעו שהמהומה היא על מאומה. מתן סיפר שהוא "מלווה צעיר" ושהטלפונים החשודים שבגללם נעלם היו מהנער אותו הוא מלווה.
רב"ט הגר נמצאת שבוע בבסיס ושבוע בבית. כשהיא בבית מול המחשב, היא נכנסת לאחת מתוכנות השיחה הווירטואליות ומשוחחת עם הצעירים שאותם היא מלווה. כשהיא חוזרת לבסיס, היא נותנת להם את מספר הטלפון הסלולרי שלה ומסבירה להם שהם מוזמנים להתקשר בכל הזדמנות. "שבוע אני איתם רצוף, כמעט פיזית, ושבוע אני איתם נפשית", היא מסבירה.
בסופי השבוע של רב"ט אורן ורב"ט תומר הם מצליחים יחד עם השלמת שעות השינה והפגישות עם החברים אותם לא ראו כל השבוע, להשלים פערים עם הצעירים שהם מלווים, שיודעים שהם זמינים גם במהלך השבוע בטלפון הסלולרי.
תומר והגר מחיל הרגלים ומתן ואורן מחיל האוויר הם רק כמה מהמתנדבים בפרויקט "מלווים צעירים" של ארגון "נוער גאה". במסגרת הפרויקט מעניקים המתנדבים אוזן קשבת ומשתמשים בניסיון היציאה מהארון שלהם כדי לספר, להרגיע ולפעמים גם לייעץ לצעירים גאים בארון. כך, מקלים המלווים על אותם נערים בתהליך גיבוש הנטייה המינית והיציאה מהארון.
"המלווה הופך את התקופה הקשה של חוסר ניסיון וחוסר ידע לקלה יותר. אתה יודע שאתה יכול לעזור לאנשים במצוקה בגלל דברים שאתה עברת", מספר אורן.
מימין: סיוון גנדלמן, מתן אלדר ואלעד ברינדט.
איך לספר להורים?
רב"ט תומר יצא מהארון בגיל 17 וחצי, רב"ט הגר סיפרה לאמה עוד בגיל 16, רב"ט אורן סיפר לבת דודתו בגיל 13, וסמל מתן נחשף רק בגיל 18. סיפורי היציאה מהארון של כל אחד מארבעת המלווים אמנם שונים, אך תחושת הבלבול, חוסר הוודאות, חוסר השייכות והפחד - ליוו את כולם. היום, במבט לאחור, הם משתמשים בסיפוריהם האישיים כדי לעזור לצעירים שנמצאים במצב בו הם היו לפני זמן לא רב.אחרי שהשלים תומר עם נטייתו המינית בכיתה ט' הוא סיפר לכמה מידידותיו שקיבלו אותו בצורה מבינה ותומכת. מעגל היודעים הלך והתרחב ככל שעבר הזמן. בכיתה י"ב החליט תומר לספר להוריו. הוא לקח אותם לחדר ואמר שהוא צריך לספר להם משהו. "אמרתי להם שאני חושב שאני נמשך לגברים. בהתחלה הם היו מופתעים. היה שקט ופחדתי מהתגובה שלהם", הוא מספר. התגובה של הוריו הייתה תומכת אבל מסתייגת. "הם אמרו שהם אוהבים אותי לא משנה מה, אבל לדעתם זה רק שלב שאני עובר והם בטוחים שזה ישתנה. מאז עברנו דרך ארוכה והם מבינים שאלה החיים שלי והם מקבלים את זה", אומר תומר. אחרי שסיפר להוריו, כבר לא הסתיר את הסוד וכמעט כל השכבה שלו ידעה.
רב"ט הגר החליטה לספר להוריה אחרי שחזרה מאחד המפגשים הראשונים שלה בארגון "נוער גאה". את תהליך גיבוש הזהות המינית עשתה בעיקר דרך אתרים שונים באינטרנט. על ארגון "נוער גאה" שמעה הגר במקרה, כשדיברה עם נער ששאל אותה מדוע אינה הולכת לפעילות. אחרי השיחה היא מצאה את אתר הארגון באינטרנט, וכשהייתה בכיתה י', נסעה למצעד הגאווה בתל אביב עם ההסעה שסידר הארגון לחבריו שבדרום. בשנת הפעילות שהחלה שלושה חודשים אחר-כך, לקחה הגר חלק באחת הקבוצות החברתיות של הארגון.
"כשחזרתי ניגשתי לאמא ואמרתי לה 'אמא אני צריכה לספר לך משהו'", היא מספרת. "היא שאלה את כל השאלות הרגילות אבל קיבלה אותי כמו שאני". במשך שנה וחצי הסתירה את העניין מאביה. "יום אחד הוא בא ושאל אותי. פשוט אמרתי לו 'כן'", היא משחזרת.
בת הדודה של רב"ט אורן הייתה האדם הראשון שידע את הסוד שלו. בגיל 13, כשבאה לביקור בארץ, הוא סיפר לה שהוא עובר תקופה קשה. "היא הראתה אכפתיות ודאגה לי, אז החלטתי לספר לה. היו לי רעידות בכל הגוף, מין שוק, אפילו לא יכולתי להגיד את המילה. 'אני מה שמתחיל באות ה'', אמרתי לה. היא הבינה וחיבקה אותי", מספר אורן.
אחת הידידות שלו הייתה האדם הבא שידע. היא הציעה לו לעשות משהו ויחד הם מצאו את ארגון "נוער גאה". אורן החל את דרכו בארגון בקבוצה של תל אביב ועבר לקבוצה באשקלון. כשסיפר להוריו, תגובתם לא הייתה קלה. לאמו הבשורה הייתה קשה, אבל היא עברה תהליך והתגברה. אביו היה האחרון שידע והדחיק את כל העניין.
סמל מתן סיפר לחבריו ולהוריו בקיץ שלפני הגיוס. "זה לא היה קל, וגם באתי עם חבר". החבר עליו מתן מדבר הוא רב"ט אורן. השניים בני זוג כבר שלוש שנים וחצי.
החברים הקרובים יודעים
כשהיו אורן ומתן חברים טריים, הם יצאו לנופש ראשון יחדיו. הם כלל לא ציפו שהחופשה שלהם תגיע לכותרות. השניים נסעו לכנרת. באחד מימי החופשה ירדו אל החוף העירוני, שילמו דמי כניסה ונכנסו למים. במים השתעשעו השניים כמו כל זוג. "זה ממש גבל בכלום", אומר מתן. הדבר לא מצא חן בעיני מנהל החוף, שאמר לשניים ש"לא יאה שזוג גברים יתנהגו כך". השניים לקחו את חפציהם ועזבו את החוף.ארגון "נוער גאה" הפנה אותם לעורך דין והשניים הגישו תביעה. בסופו של דבר הושגה פשרה עם העירייה והשניים פוצו בסכום של 5000 שקלים. המקרה התפרסם ומתן הופיע באמצעי תקשורת רבים. "כשהגעתי לצבא, הרבה הכירו את המקרה", מספר מתן. באחת משיחות סוף השבוע בבסיס בחר מתן להקרין לגף את הריאיון שנתן לגבי המקרה והתפרסם בתוכנית הבוקר של ערוץ 10.
"זה היה סוג של ניצחון בשבילי. היה חשוב לי שיכירו את המקרה", הוא מסביר. "הנטייה המינית שלי היא בגדר 'חדשות האתמול'. אנשים שלא קרובים אליי עוזבים את זה ובסופו של דבר היחס אליי קשור רק לתפקיד", אומר מתן.
המסגרת הצבאית החדשה חייבה התמודדות נוספת עם השאלה האם לגלות או לא. בבסיס של תומר למשל, רק חבריו לחדר והמפקד הישיר יודעים.
"כשסיפרתי למפקד התגובה שלו הצחיקה אותי. הוא שאל 'אתה נמשך אליי?' אמרתי לו ש'לא, אני נמשך לבנים באופן כללי', אז הוא אמר 'טוב, בסדר. לא אכפת לי'", צוחק תומר. בנוגע לשאר האנשים בבסיס, הוא אינו רואה צורך שיידעו. "אני לא דואג מהתגובות. פשוט אני לא רוצה שישפטו אותי על-פי נטייה מינית", הוא מסביר.
גם בבסיס של הגר רק חברותיה הקרובות שלה יודעות. "אני עושה שבוע-שבוע, אז גם ככה חצי מהזמן אני לא בבסיס, כך שאין טעם". כשבת זוגה מתקשרת, הן מדברות בקודים; אחד מהם הוא לדבר איתה בלשון זכר. אבל הגר לא מתלוננת. "טוב לי ככה, אני נהנית מהמצב הקיים", היא מחייכת.
אורן סיפר לחברים כבר בטירונות שלו. כשהגיע ליחידה שלו, מישהו כבר עשה לו את העבודה. "מישהו גילה וסיפר לכולם. אבל הוקל לי קצת. לא היה צריך לספר ולהתמודד עם כל הדרמה מסביב. ככה אנשים פשוט ידעו", הוא אומר.
אצל מתן זה בא באופן טבעי; בטירונות אמנם הוא לא שיתף, אבל בגדוד הקשר שבו הוא משרת, הוא נמצא זמן רב ולכן החליט לגלות לחבריו. לחלק הוא סיפר, אחרים שמעו ממנו על הארגון והבינו, ולאט-לאט כולם ידעו.
הנטייה המינית של ארבעת החיילים לא גרמה עד כה לבעיות בשירותם הצבאי. "לא קרה שהרגשתי שאני נפגע או מקבל יחס מיוחד", אומר תומר. "עם החברים אנחנו אפילו מתבדחים על העניין, גם אין להם בעיה להתקלח איתי. כולם בסדר עם זה לגמרי".
אורן מוסיף ש"יש אנשים שיודעים ומודים שהם לא כל-כך מקבלים אבל הם מעריכים אותי. עכשיו אני בדרך לעבור לשרת במקום אחר ואני רואה שלא שמים לי רגליים".
מאתרים נערים במצוקה
מאז שהחל לקחת חלק בפרויקט ליווה מתן בערך חמישה צעירים. בשבועיים האחרונים היה בחרמון ויחד עם השירות בבסיס סגור הוא מצא את הדרך לתקשר עם הנער שאותו הוא מלווה כבר כמה חודשים. כולם מדגישים שזו לא הכמות אלא האיכות. לעתים יש מקרים מאוד קצרים ונקודתיים, כשהקשר עם הנערים נגמר מהר יחסית. לעומת זאת, לפעמים הם נתקלים בצעירים שממש זקוקים לעזרה ויש צורך בבניית אמון וביטחון, והקשר יכול להימשך לפחות כמה חודשים.במקרים רבים, הצעירים שאותם מלווים המשתתפים בפרויקט פונים לארגון בצורה וירטואלית. המדריכים הבוגרים נותנים למלווה מספר טלפון או כתובת אינטרנט שבה ניתן להגיע למי שזקוק לעזרה או לאוזן קשבת. "משתדלים לפנות קודם כל בדרך וירטואלית, כדי לא להלחיץ. קודם כל מתחילים לדבר מעט, להכיר ולדעת מי האדם שמולך. לא מתנפלים עליו ישר ושואלים 'מי אתה ומה עובר עליך?'", מסביר מתן. "מתחילים לרחרח, להציג את עצמך ולשאול את השאלות הנכונות. אחר-כך עוברים לשיחת טלפון", הוא מוסיף.
דרך שנייה למצוא אנשים שלא יזיק להם ליווי וסיוע היא דרך אתרים או פורומים שונים. דרך זו נקראת "ריצ'ינג אאוט". "אם הגיעו אנשים לאתר של הארגון למשל, אמרתי להם שהם יכולים לדבר איתי וירטואלית והתחלתי את הליווי, אבל זה יותר קשה כי לוקח זמן עד שאתה מוצא צעיר ללוות ועד שהוא בוטח בך", מדגיש תומר. הגר נזכרת במוטיבציה שהציפה אותה אחרי הסמינר. "הגענו הביתה חדורי מוטיבציה וחיפשנו המון בפורומים ובצ'אטים".
מתן, אורן ותומר סיפרו לחבריהם בבסיס על הארגון ועל הפעילות שאותה הם עושים במסגרת פרויקט "המלווים הצעירים".
התלבטתם פעם עם מישהו מהצבא על סיטואציה שעלתה אצל נער או נערה שליוויתם?
"פעם ליוויתי מישהו שרצה לספר להורים שלו אבל הוא ממש פחד", מספר תומר. "חיפשתי דרך להרגיע אותו, אבל לא משנה מה אמרתי הוא לא נרגע. שאלתי את המפקד שלי, מה הוא היה עושה במקרה כזה. הוא אמר לי שצריך לזכור דבר אחד, שלא משנה מה אנחנו עושים ומה נהיה, ההורים שלנו תמיד יאהבו אותנו. אחר-כך, דיברתי עם מי שליוויתי ואמרתי לו את הדברים בצורה כזו והוא באמת נרגע. אחר-כך הוא סיפר להורים שלו ועד היום הוא מאושר".
הארבעה לא מפסיקים לתאר את תחושת הסיפוק שהפרויקט נותן להם. "כשמישהו אומר 'תודה, עזרת לי', זו הרגשה מדהימה", אומר תומר. הגר מספרת לדוגמה שאחת הצעירות שליוותה התקשרה אליה מיד אחרי שסיפרה לחברה טובה שלה. "היא התרגשה כל-כך. הרגשתי שאני חשובה, הרגשתי שעשיתי משהו", היא מספרת.
"היה לי מקרה שמישהי הייתה בדיכאון", אומר אורן. "דיברתי איתה ועודדתי אותה. כשאני עוזר לשפר את ההרגשה של אנשים מעצבות לשמחה, זה עושה לי טוב".
גם בעבור מתן הפרויקט מאוד חשוב. "כשאני יצאתי מהארון, לא הייתי חשוף לעזרה. אתה מסתכל וחושב 'זה משהו שלי לא היה'. אתה רואה את הנערים ומבין כמה קל הרבה יותר לצאת מהארון כשיש תמיכה", הוא מסביר.
"אני גם מדבר איתם על פחדים", אומר תומר. "אחר-כך מסתובבים סביב הנושא, ובסוף אני אומר שיסתכלו עליי כדוגמה, אני מאושר, ובצבא אני גם מאושר. אני הומו והחיים שלי נהדרים".
