הוא המציא את שלאגר סרטי המתיחות עוד לפני שיגאל שילון התחיל ללכת. הוא מוכר לכם בגלל הסרטים שלו שהכילו בעיקר בחורות חשופות חזה ומסרטי הבורקס שהפכו להיות חלק מהקלאסיקה הקולנועית הישראלית עוד לפני שחשבו כאן על סרטי איכות. הוא שבר את ליבנו ב"אבא גנוב" ועכשיו הוא מסתתר מתחת לציציות ואפילו דנוטה לא הייתה מזהה אותו בתמונת השחור לבן. קבלו את יהודה ברקן.
ברקן נולד בשנת 1945 בנתניה ובצבא שירת בלהקת פיקוד צפון. לאחר שחרורו הצטרף ללהקת פיקוד דיזינגוף שהורכבה מיוצאי הלהקות הצבאיות. כך למשל, מלהקת הנח"ל הגיעו אליה ששי קשת, ודני קוליש, מלהקת פיקוד הצפון באו יהודה ואריה מוסקונה, וצילה דגן הייתה בוגרת צוות ההווי של הנח"ל. הלהקה עסקה בחיים התל אביביים והופיעה בשירים ומערכונים שבין הבולטים היו "שלום למורה לטבע" ("אומרים קרפד") ו"לופו", שהתבסס על הדמות שאותה גילם יהודה ברקן עוד בלהקת פיקוד הצפון. הלהקה הוציאה שני תקליטים, באחד הופיעו המערכונים ובאחר שירי התוכנית.
ב1970 פתח ברקן בקריירת המשחק שלו כשהופיע ב"לופו", "כץ וקרסו" ועוד. כמה שנים לאחר מכן הופיע בסרטי הבורקס הידועים "צ'רלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר" שם שיחק בתפקיד כפול ומשם יצא משפט הקאלט: "לא שותה, לא מעשן, לא משחק סנוקר".
בשנות ה-80 התחיל ברקן לביים, בתחילה סרטי מתיחות: "חייך, אכלת אותה", "ניפגש בספארי", "מצלמה בלי בושה" ועוד ובהם הכיר לנו את קרוליין לנגפורד ואת דנוטה המפורסמת, חלק מהסרטים הללו עשה בשיתוף פעולה עם יגאל שילון והסיגר. במהלך השנים הללו הקים חברת הפקה פרטית שבמסגרתה יזם את הסרטים "אבא גנוב" ונשיקה במצ"ח שגילה את כישורי המשחק של מיכל ינאי. תפקידו האחרון היה כשהופיע בסדרת הדרמה "אהבה בשלכת" בערוץ הראשון.
בשנים האחרונות חזר ברקן בתשובה והפסיק ליצור סרטים והתחיל להטיף לחזרה בתשובה.
