על מדף בחדר ההמתנה במרפאה לשיקום מיני ניצבים בגאון פסלים של ארבעה קופים. במקור, מדובר בשלושה קופים - האחד מכסה את פיו, השני את עיניו והקוף השלישי מכסה את אוזניו. המשמעות של שלושת הקופים לקוחה מפתגם מזרחי עתיק שפירושו "אל תדבר רוע, אל תראה רוע, אל תשמע רוע".
אלא שלשלושת הקופים המקוריים התווסף על המדף במרפאה קוף רביעי, המכסה את אזור חלציו בידיו. על-פי הפרשנות בת זמננו, שלושת הקופים, שנקראים מיזארו, קיקאזרו ואיוואזרו, מתארים מצב בו אדם יודע שנעשה עוול בסביבתו, אך בוחר להעלים עין מהמתרחש. שנאמר, לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי. הקוף הרביעי, תוצר הקליניקה, נועד כנראה לקרוא תיגר על שלושת הקופים הטומנים את ראשיהם בחול, ולהצהיר: במקום הזה מכירים בבעיות מיניות ולא חוששים לגעת בהן.
מבט מרפרף על ספריית הקליניקה מגלה לא מעט כותרים של ספרי הדרכה בנושא מיניות. בחדר השירותים תלויה בגאון קריקטורה ססגונית שמבהירה כי כאן אין שום טבו. בקריקטורה מאוירים זוג פרמדיקים המוציאים מתוך בניין אלונקה ועליה מעין אוהל בצורת סדין על תורן. במבט שני מתגלה על האלונקה גבר ערום שפניו מכוסות, ואחד הפרמדיקים מביט לאחור אל עבר שלט בכניסה לבניין עליו כתוב "קליניקה און".
"המטופלים מגיעים לטיפול אחרי שכבר עברו השפלה פעם אחת".
80 אחוזי הצלחה
בפועל, המציאות קצת פחות מבודחת. הקליניקה לשיקום מיני, הפועלת בתל אביב בניהולה של ד"ר רונית אלוני, קשורה בחוזה מול משרד הביטחון להענקת הטיפול לנכי צה"ל, פגועי ראש טראומטיים ופגועי עמוד שדרה המרותקים לכיסא גלגלים. אלוני הייתה זו שהביאה לארץ לפני כ-15 שנה את מערך טיפול הסרוגייט - שיקום מיני בעזרת בני זוג חלופיים. היום, זו המרפאה הרשמית היחידה המטפלת בסוגיית השיקום המיני של נכי צה"ל, המוכרים כזכאי שיקום חיי המין על רקע פגיעה פיזית או נפשית. עד היום טיפלה הקליניקה בכמה מאות נכי צה"ל, מרביתם גברים, כשאת עלות הטיפול העומדת על כ-25 אלף שקל, מממן משרד הביטחון.
"בקרב אנשים שעברו פגיעה מוחית, היכולת לקיים יחסי זוגיות תקינים פגועה מאד", מסביר ד"ר דני הופיין, נוירו-פסיכולוג קליני ומנהל המכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש במחלקה הפסיכולוגית באוניברסיטה העברית. "בשיקום מיני, מטפלים בנפגעי עמוד שדרה המרותקים לכסא גלגלים. אצל פגועי ראש, השיקום מתחיל קודם בהיבט הפסיכולוגי, לפני הפיזי. אלה פגועים שבעבורם לא מספיק טיפול מיני קונבנציונלי בעזרת הנחיות מילוליות. הם צריכים את ההתנסות".
"משמעות הטיפול בנכי צה"ל רבים, ביחס למטופלים אחרים, נוגעת בהרגל שלהם לקבל, שהוטמע מאז הפגיעה", מוסיפה ד"ר אלוני. "מרגע הפגיעה, הסביבה הקרובה התפנתה רק בעבורם. הטיפול באמצעות סרוגייט מלמד אותם לתת. אצל גבר נכה, איבר המין לא תמיד מושפע מהפגיעה במערכת העצבים. בהחלט אפשרי שלאדם משותק תהיה יכולת מינית ושהוא יצליח לספק את זוגתו. הוא אמנם לא ירגיש את זה, אבל הוא יהיה מאושר מזה שהצליח לגרום לאדם אחר הנאה. מעבר לשיקום הפיזי, מדובר בשיקום עמוד שדרה שלם של רגשות".
מראשית דרכם עוררו טיפולי הסרוגייט הדים שנויים במחלוקת, בעיקר משום שפרצו את גבול המרחק שבין מטפל למטופל (ראו מסגרת). בעולם זוכה הטיפול באמצעות סרוגייט לשיעור הצלחה של כ-80 אחוז. בישראל מוענק הטיפול לנכי צה"ל כחלק מאחריות המדינה לגורלם ולעתידם, מעבר לשיקום הפיזיותרפי ולרכישת כיסאות גלגלים.
בשנים הראשונות נערכו הטיפולים בתחנה לשיקום של התנועה הקיבוצית. עם הזמן הוקמו מרכזים נוספים הפועלים בשיטת הסרוגייט, לא כולם ברישיון. גם כיום אין פיקוח ממשלתי על מקצוע הסרוגייט, בין השאר משום שכמו מקצועות פרה-רפואיים אחרים, הוא אינו מעוגן עדיין בחוק. על מנת ליצור לעצמה מנגנון פיקוח משלה, פועלת המרפאה לשיקום מיני בהתאם לתקנון ארגון הסרוגייט העולמי שקם בסינסינטי, ארצות הברית.
הכללים פשוטים: הסרוגייט והמטופל חותמים על חוזה אמון, שמחייב את שניהם לנתק קשר בתום הטיפול. כל קשר ביניהם מתבצע רק באמצעות המרפאה. החלפת מספרי טלפונים, כתובות ואפילו מספרי רישוי של כלי הרכב - מחוץ לתחום.
בנוסף, אין הגבלת גיל מינימלי להעסקתה של סרוגייט, אבל קיימת מגבלה לגבי מערכות היחסים שהיא מנהלת בעולמה הפרטי: סרוגייט יכולה לנהל מערכת יחסים חיצונית, אך יש להסתירה מידיעת המטופל. בכל מקרה, אין סרוגייט נשואים או נשואות. במידה שסרוגייט תחליט להינשא לבחיר לבה, היא תיאלץ לעזוב את המקצוע.
הכשרת הסרוגייטים נעשית לאורך שני סופי שבוע בקליניקה, במהלכם הם מקבלים הרצאות מאנשי מקצוע. עם זאת, ולמרות התקנון המחמיר, מזה תקופה פועל ברשת האינטרנט פורום שיקום מיני בניהולה של ד"ר אלוני, בו מתבטאים הסרוגייטים - גברים ונשים - תחת זהות בדויה, ומתייחסים לאירועים וחוויות שקרו להם במסגרת הטיפול שהעניקו. לפורום הזה מצטרפים לא פעם מטופלים לשעבר, שמרגישים צורך לתרום מניסיונם בתחום.
חמישה מטופלים במקביל
כ-20 אחוז מהמטופלים בקליניקה של ד"ר אלוני הם משותקים ופגועי ראש. גם אלה הסובלים מחרדת ביצוע, מהיעדר זקפה ומשפיכה מוקדמת או מאוחרת, מטופלים בקליניקה. טיפול מלא נמשך שלושה חודשים בממוצע, לאורך 15 מפגשים שבועיים בני 90 דקות עם הסרוגייט, וכן שיחה שבועית עם פסיכולוג או עובד סוציאלי שהוכשרו אקדמית כמטפלים מיניים. גם הסרוגייט עוברת הדרכה אצל המטפל המיני, בשיחות שהם עורכים לפני כל טיפול ולאחריו.כמו מפת עומק ותשתיות שלא הייתה מביישת חמ"ל צבאי קרבי, כך תלויה בכניסה לקליניקה "מפת בתי הקפה האזוריים". הפגישה הראשונה בין המטופל לסרוגייט, כמו בבליינד-דייט, מתקיימת במיקום ניטרלי, ולא בטריטוריה הטיפולית. החל מהשיחה הראשונית, המפגשים ינועו בין פאבים, טיולים בשדרה לאור יום או שיטוטים לאורך חוף הים בשעות הערב. במקביל לאינטימיות התקשורתית שנוצרת, יגיעו השניים לקליניקה גם לפגישות שתכליתן מגע אינטימי. הפגישות האלה מתבצעות אך ורק בחדרי הטיפול, הכוללים מקלחת, ספה נפתחת, מערכת סטריאו ואפילו נרות ריחניים.
"כשנכה לא יכול להזיז ידיים", מספרת אליען (שם בדוי), סרוגייט במרפאה, "אני מפעילה אותו, גורמת לו להתאמץ, לרצות בכלל לגעת. המחוות הקטנות האלה גורמות לו להאמין בטיפול, בקשר. היה לי פעם מטופל נכה שהגיע מאוד סקפטי. הוא לא האמין בכלל שבחורה יכולה להביט בו כשווה בין שווים. לתפיסתו, הוא גם נראה לא אטרקטיבי, כאילו הוא עומד למות בכל רגע. מאוד התחברתי אליו".
ראית בו אתגר?
"זה לא האתגר אלא הרצון להוכיח לו עד כמה הוא מקסים. בהתחלה הוא הגיע לטיפולים בלבוש מרופט ועם עור מקולף וריח גוף חריף. זה אדם שכבר אחרי חמש פגישות את רואה שהוא מתקלח, הולך לשיננית, מקפיד לבקר אצל קוסמטיקאית. ישבנו וחשבנו על צבעים שיתאימו לו, ושלחתי אותו לחנויות בגדים. התקשורת השתפרה ונבנה בינינו אמון".
ואת כל התהליך הזה עשית עם פגוע ראש שלא מתקשר מילולית?
"אני נכנסת לראש שלו, נעשית קצת ילדה בעצמי. אם זה לרקוד לפני כל פגישה, בחדר, או כשאנחנו מטיילים, לעשות שטויות, לספר לו בדיחות ולצחוק מבדיחות שהוא מספר. ובאמת צחקתי, לא מתוך הכרח, פגישה אחר פגישה, כי אי-אפשר לא להתמסר לזה. בפגישות המאוחרות יותר אני אשמיע למטופל דיסק שלמדתי שהוא אוהב, ונדבר על ספרים שקראנו, או שפשוט נשתוק יחד ונחזיק ידיים".
מה קורה כשהמטופל מתאהב בסרוגייט?
"מערכת היחסים שלנו היא 'דמה' של מערכת יחסים רגילה, ובאופן טבעי צצים בה גם רגשות. אני לעולם לא אמנע ממטופל להתאהב בי. להפך, אני אגיד לו 'תחווה את זה. זה טיפול מוגבל בזמן, אבל הנה ניתנת לך בפעם הראשונה ההזדמנות ללכת על כל הקופה ולחוות התאהבות עד הסוף'".
וכשזה קורה?
"במקרה כזה, וכדי ליצור חוצץ, אני כל הזמן מזכירה לו שהטיפול מוגבל בזמן. היו לי בעבר שלושה 'מאוהבים', ובמקרים כאלה החלטנו להאריך את התהליך בעוד פגישה או שתיים, כדי להקל על הפרידה. יצאתי איתם לפאבים, כידידה, וסייעתי להם לגשת לבנות בעצמם. שאלתי; 'זו מוצאת חן בעיניך? וזו? מה היית אומר לה?' הרי גם במערכת יחסים רגילה ההתאהבות היא לא תמיד דו-צדדית, וצריך לדעת לשחרר. זה עוד שיעור שלומדים כאן".
איך מתחיל טיפול פיזי אצל נכה?
"מללמוד לגעת ולקבל מגע. מגע עם כף היד, עם הציפורניים ועם כריות האצבעות. אני מבקשת ממנו שיתרכז במגע היד שלי ויגיד מה מוצא חן בעיניו. כך הם מתרכזים במגע, ופחות במבוכה. מתרכזים בלקבל. אחרי כן מדברים, מעבדים את התחושות. הצחוק שובר את הקרח. ואז מתחלפים: הוא נוגע, אני מסייעת לו ונותנת פידבק. ממגע אפשר ללמוד המון על אדם, ואם המגע נגיש, התקשורת זורמת. לפעמים אני חושבת שזו 'חלקה' יותר שפויה מתקשורת וממין במערכת יחסים רגילה בין גבר ואישה. כל הטיפול הזה הוא אקט אחד ארוך, בלי מסכות. הכל נינוח, רפוי, רך, לא תוקפני. בקשר רגיל יש ילדים, עבודה, עולם לוחץ בחוץ. פה אתה מחויב להתנתק".
אליען מספרת שבתקופות מסוימות יצא לה לעבוד עם חמישה מטופלים בו-זמנית, מה שאילץ אותה לקיים בכל שבוע פגישות שונות עם אנשים שונים. "זה השטח האפור של מטפלת סרוגייט", היא מגלה. "מצד אחד, את כן נמצאת שם בחדר ונותנת 100 אחוז מעצמך ועושה מה שנכון למטופל, מצד שני, את מתיימרת לעשות גם את מה שנכון לעצמך, כמו בכל מערכת יחסים בחיים. קשה לך? תורידי בעומס, אחרת את יכולה מהר מאוד להפוך ממטפלת למטופלת".
גם מין זה רווחה
העבודה עם נכי צה"ל, אומרת ד"ר אלוני, היא אינטנסיבית יותר ודורשת התמודדות עם יותר מנגנוני הגנה מנכים אחרים המגיעים לטיפול. "לנכה מילדות שהוא פגוע עמוד שדרה, וגדל במסגרות של חינוך מיוחד, קל יותר עם נכים אחרים ועם עצמו", מסבירה אלוני. "יש לו פחות קשיים עם הדימוי העצמי, כי הנכות היא נתון שבתוכו הוא גדל. נכה צה"ל שמגיע מרותק לכיסא גלגלים עם שבר בגב, לא נולד לזה. הוא בא ממסגרת פטריוטית, בה הוא היה דומיננטי, וכעת הדימוי שלו מעורער. הסרוגייט תתמודד כאן עם קושי גדול יותר, משום שהתהליך איתו כולל גם טיפול במשבר הרגשי. בפגוע כזה חלה ירידה קוגניטיבית, שהבעיה הפיזית היא משנית מולה. פה נשבר לו הדימוי העצמי, לא רק הגב".
לדבריה, העובדה שמרבית הנכים שמגיעים לטיפול הם בעלי ניסיון מיני דל, חלקם אף בתולים (מאחר שהפגיעה במהלך השירות הצבאי היא בדרך כלל בגילאים צעירים מאוד) משפיעה מאוד על אופי הטיפול. "גבר כזה חי קודם לכן במסגרת היחידה הצבאית, שהיא מקום מגונן. בזמן שהחבר'ה השתחררו כבר מהצבא ונסעו לטייל, הוא עסק בשיקום. כולם עצמאים ופעילים מינית, ולו לא היה ניסיון מיני בכלל. הם עם חברות, הוא בכיסא גלגלים. בשביל גבר כזה, לבוא להגיד אחרי שנים 'קשה לי, אני זקוק לשיקום מיני', זה משהו מאוד לא מובן מאליו".
קשה לא פחות היא ההתמודדות עם נכי צה"ל שהוכרו כהלומי קרב. באחד המקרים בעבר עלה ריטואל קבוע שהתקיים בחדר המיטות בין הלום קרב לאשתו. בכל פעם שהשניים הגיעו לסיטואציה אינטימית, הוא היה רואה מסביב למיטה את דמויות חבריו שנהרגו בקרבות החווה הסינית, כשהם קוראים לעברו: "אנחנו בקבר, ואתה כאן. יש מי שדופק, ויש מי שנדפק". אחרי שהסצנה הזו חזרה על עצמה, איבד המטופל את החשק המיני שלו לחלוטין.
למרות הישנות המקרים החריגים והקושי המיני של הלומי הקרב, מממן משרד הביטחון את סל השיקום המיני הכולל טיפול באמצעות סרוגייט, רק למי שהוכר כנכה צה"ל בדרגת 100 אחוז פלוס. חודו של הפלוס הזה מותיר את נכי צה"ל שהוכרו כהלומי קרב, כמי שאינם זכאים לטיפול סרוגייט. הסיבה: השיקום המיני, בהגדרתו הצבאית, נועד לכאורה לפתור את הבעיה, נפשית לרוב, של הנכה, ולא לתת מענה רק לסימפטומים שלה, שבאים לידי ביטוי בלקות פיזיולוגית ובאי-יכולת לנהל חיי מין תקינים.
האבסורד הוא שיש לא מעט נכי צה"ל שלא עומדים בקריטריון של משרד הביטחון להשתתפות במימון טיפולי סרוגייט, על אף שיש להם סיכוי גבוה יותר מנכי ה-100 אחוז פלוס למצוא עצמם בעתיד במערכות יחסים אינטימיות. מרבית ה"מקופחים" הם, כמו במקרה המתואר, הלומי הקרב.
ד"ר רפי חירותי, מומחה לרפואה שיקומית ומנהל המרפאה לשיקום מיני (ולא סרוגייט) במרכז הרפואי "רעות", טוען כי משרד הביטחון מציב קריטריונים נוקשים לקבלת הטיפול. חירותי, בעברו איש קבע במערך השירות הרפואי בצה"ל שנמנה על מקימי המרפאה הצבאית לשיקום מיני, אומר: "צריך לזכור שנכי צה"ל שמבקשים סיוע בשיקום המיני, ובפרט באמצעות סרוגייט, מגיעים למרפאה אחרי שכבר עברו השפלה פעם או פעמיים, כשהיו צריכים לשטוח את כל בעיותיהם בפני ועדות של משרד הביטחון, שיכירו בהם כנכים גם בפן המיני. כשמוסיפים לזה פגיעה טראומטית במהלך השירות או בעקבותיו, שהובילה אדם למצב שהוא נכה, נגרמת גם פגיעה באיבר המין הגדול ביותר שלנו - הראש.
"הזמן שלוקח לוועדות השונות להכיר בזכותו של נכה לקבל טיפול מיני, יכול להימשך שנים", מוסיף ד"ר חירותי. "לגביו, זה אומר לחיות שנים בלי חיי מין ועם תחושת אשם הולכת וגוברת. קיימת אצלי התחושה שבמשרד הביטחון זורקים את הסוגיה הזו בין השיקום הרפואי לבין השיקום בענייני רווחה, כי מין זה גם רפואי וגם תנאי רווחה לחיים. יש כאלה שחייבים טיפול מעשי עם בן זוג חלופי כדי להשתקם. הרי לא תלמד לשחות אם לא יזרקו אותך למים".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "טיפול באמצעות סרוגייט אינו תחום המוכר כמקצוע רפואי, ולכן איננו מפקחים עליו. אם יש תלונה נגד רופא או פסיכולוג, אנו בודקים כל מקרה לגופו".
משרד הביטחון נמנע מלהגיב לטענות שעלו בכתבה.
