היום לצערי לא יקום אמן גדול או סמל תרבות שיעשה זאת. מוקי וה"דג נחש" (הייתי מציע לשנות את זה ל"דג שפן"...) שרים על עישונים כאילו אין מחר, אבל כשעיתונאים באים לראיין אותם בנושא הם מתחמקים. הדג נחש הגדילו לעשות כשאמרו בראיון שהם לא מעשנים בארץ, ויומיים אחר כך נתפסו עם חשיש ויותר גרוע אקסטות. כולם יאמרו שאין זה הוגן מציידי לדרוש מהדג נחש להתנהגות אלטרואיסטית, אבל מישהו צריך לעשות את זה, עד אז הכל דיבורים.
ב1935 כותב פרוייד שאין לראות בהומוסקסואליים כסוטים, והסביר מדוע אין רע בכך. פרוייד הפריח דעה קדומה בפתרון הקרוב למדעי, וכולם יודעים שהפתרון המדעי בנושא הגראס ראוי הוא שיפריח את הדעה הקדומה שכנגדו. חשיבותם של הוגים לעסוק בתחום ואני מדבר על כאלו שיודעים קצת יותר מהחיים שלהם מאשר אנוכי.
הבעיה היא שהוגים עסוקים בלכתוב ולהגות בנושאים אשר נתפסים כחשובים, בעוד נושא האיסור על הגראס נתפס כלא רציני. אני עושה כמיטב יכולתי לגעת ברצינות בעניין, אבל אין יותר מדי כאלו. לא צריך את פרוייד שיגיד את זה, צריך שכל אחד ואחד שמעשן יודה בכך. אני לא מדבר על לצעוק את זה לכל פינה, אלא באזור הקרוב חברים, עבודה, לימודים ואפילו משפחה! אם כל אחד יצור שיח ובו יסביר שהשד איננו נכון, הוא יתרום תרומה אדירה למודעות של אנשים שאינם צד במאבק לתמוך בו ולו רק משום שהם רוצים בטובתו של המעשן היקר לליבם. ידע זה כוח.
1955 היא נקודת האיזון ומפגש המאבקים של הסטלנים וההומוסקסואלים, כל זאת כאשר אלן גינזברג מתחיל את הסיקסטיז באמירות נון-קונפורמיסטיות לגבי כל סטייה חברתית באשר היא. יחסים חד-מינים עדיין לא מותרים בחוק כמו גם הקנאביס אבל עכשיו כולם משתמשים בהם, לכאורה המאבק החל באותה הנקודה.
ב1962 אלינוי הופכת למדינה הראשונה בארצות הברית שבה יחסים הומוסקסואליים הופכים מותרים. אחר כך מגיעה תרבות הדיסקו שהופכת את ה"שייק" ההומוסקסואלי למשהו "מגניב", סאן פרנסיסקו הופכת לבירת ההומואים (גם לנו יש כבר בירה!!!) וכמובן האידס.
האידס יוחס בתחילת דרכו להומואים ואיים למוטט את כל שהשיגו. משהסתבר שהמחלה מדביקה את כולם זה שבר סופית את חוסר הלגיטימציה והמין האנושי ההטרוסקסואלי כולו הרכין ראש ואמר :"טעינו". טרגדיה משותפת הביאה, לאחר שנתגלתה, לשבירת מוסכמות שהם מעבר לחוקים - אלו הם נורמות מוסריות שגויות שגדלנו עליהם.
הפתרון אנשים ניצב לפנינו, רק את הדרך הלא נכונה חיפשנו. אנחנו דוהרים מהר מדי לדרך החוקתית מבלי לנהל מאבק מר מספיק. בעולם בו המראה חשוב מהמסר יש צורך להראות את עצמך בצורה שתכבד אותך. תחשבו אם ה"דג נחש" היו עולים בטקס פרסי המוזיקה, ואחרי שקטפו את פרס "שיר השנה" הם ישלפו ג'וינט ויסבירו בכמה מילים את העוול שנעשה למעשנים בארץ ויחשפו קצת מהשקר. הכותרות היו מעלות את הנושא לדיון קצת יותר רציני. אז נכון שאולי זה היה נעלם תוך כמה ימים, אבל הגברת המודעות תחשוף בסוף את האמת וכמו שראינו במקרה האידס תחסל כליל את הדעות הקדומות.להקים מפלגה ולרוץ לבית המשפט זה נחמד, אבל אף אחד לא רואה את זה. עיקר המלחמה צריכה להיות מופנית כלפי ה"נורמליזציה" ולא ה"לגליזציה".
תהליך שכזה אכן קורה, אבל האמונה בהצלחתו היא מועטה, וכך לצערי גם הרצינות מסביבו. בשביל להוכיח לעולם ש"סטלנים" יכולים לעשות שינוי הם צריכים להוכיח את זה לעצמם. המלחמה הזאת איננה חשובה מספיק גם בעיני רוב אלו אשר לוחמים אותה, אבל שיטת המאבק שלי היא "סטלנית" למשעי צריך קצת ללמוד מה אתה עושה לעצמך, לשאול את עצמך למה, ולהסביר את זה לסביבה. בסופו של דבר את החוק נגד יחסים הומוסקסואליים שינו בגלל שראו שאי אפשר להתמודד עם כל מי שעובר עליו וכך גם אנחנו נעשה.
אם המזדיינים בתחת האלה הצליחו, חס וחלילה אם נכשל :-)
