בן שיחתי הנהן ואמר שכן גם הוא מבולבל, הוא בדיוק עזב את העיר לכפר, "אולי שם אולי פה, ובעצם למה לא" אג'נדה שכזאת. כשצפיתי בכולם לאחר השיחה הבנתי שבעצם כך הדברים, אנחנו דור מבולבל, לא מזוין, יותר מבולבל, למרות שזה גם סוג של זיון, זיון שכל בעיקר.
אנחנו כל כך רוצים, רוצים הכול, רוצים יותר משאפשר לרצות, וקל להסיח את דעתנו, בקלות בלתי נסבלת. נכון אנחנו גם יותר אינטרקטיבים מסוגלים לקלוט מידע,להפנים סאב טקסט, וגם לנהל שיחה על הא ודא, הרי לא תתפסנו ללא מודעות, ואם כבר, הכי טוב לתבל את זה בציניות מרשימה.
אנחנו יודעים, יודעים כל כך הרבה, שלפעמים אנחנו מצטערים על כך. אבל כאשר באה שעת הבחירה, אנחנו קצת מתבלבלים, מה לעשות החיים זה לא מסך טלוויזיה, מלאכת האומנות של הזפזופ כרוכה באדישות ברוכה. אבל ב"עסקי" החיים, אנחנו מתקשים, מתקשים לאמץ את אותה אדישות, הרי החלטות פשוטות לעולם אינן פשוטות, זה תמיד כרוך בהתלבטות, לעיתים מתישה.
למשל סוגיית אורח החיים היא סוגיה מבלבלת, כולנו כפי שנאמר ע"י מאיר בנאי "עכברי העיר או עכברי הכפר", כולנו רוצים שקט, אבל מצד שני עניין, רוצים נגישות, אבל מצד שני תומכים בתוכנית ההתנתקות של האינדוודואל. וזה כבר תופעה שכיחה לראות אנשים נודדים בין עיר לכפר, עם כל עומס הציפיות באוטו קטן מלהכיל.
סוגיה נוספת שמבלבלת היא הזוגיות. אבל את הסוגיה הזאת חייבים להבדיל מינית. ראשית הנשים [ליידיס פירסט], אנחנו מאוד מתבלבלות כשאתם מחזרים,זה כמו להיות בשוק של רוכלים שכל אחד מציע את מרכולתו בדברי כשף, ואנחנו קצת מבולבלות, מהמגוון הרב, מהריח, מ"התבלינים". מנסות להיצמד לאינסטינקטים האמבולציונים שיושיענו מהבלבול.
כשזה מגיע לגברים, אוי אוי, מלאכת הבלבול בעוכריכם, אתם רוצים הכול מהכול, אתם יכולים להיות מאוהבים עד עמקי נשמתכם, אך כשעוברת מישהי יפה אתם מתבוללים בהתבוללות, ואז שוב חוזר חלילה.
למעשה גבר שחוצה רחוב נתון להתבלבלות בלתי פוסקת. אך המכנה המשותף לשני המינים הוא הבלבול בדרישות כשאנחנו כבר בתוך הזוגיות, אנחנו רוצים הכול מבן הזוג, שיהיה "כל הערוצים בחבילה אחת" אנחנו יכולים להיות בעיצומו של "סרט טוב", אבל באוזן שנייה לוחשים לנו עכשיו "שיש ערוץ אחר בו יש סרט יותר טוב" וכך מלאכת השוטטות נמשכת.
סוגיה נוספת היא הסוגיה של קריירה, כשהיום הדרישות מכל אדם מערבי הוא להיות "מולטי מדיה", אנחנו לא מסתפקים בתחום עיסוק אחד, ועם כן אז בטח לא לאורך זמן. וכשאנחנו כבר עושים "כסף"
אנחנו רוצים לפתע משהו עם משמעות [מילה נרדפת לדל תקציב] ובכל מקום בו אנו נמצאים עינינו נשואות לעבר ים האפשרויות.
ואלו הזרמים בתוך ים הבלבול, לעיתים אנחנו מחכים בשקיקה לעבר מציל שיניף לנו דגלים רק בשביל לדעת כיווני זרימה. אך בים הבלבול אין מי שיראה לנו מה נכון עבורנו, כי זו שאלה גדולה, וגם אם נענה עליה, לא נצליח לוותר על אומנות הזפזופ, בעוכרינו....
