בעודי מחפש בתיק את מקום ה"הסלקה", נגשת אלי פרחה בת 16, כשלראשה אוזניות שמנגנות בפול ווליום שרית חדד, ומבקשת ממני סיגריה. נעצרתי לפניה בדילמה רצינית. מצד אחד אני הולך לעשן עכשיו משהו שפיזית יעשה לי יותר נזק מסיגריה (כמות הזפת אשר פילטר קרטון מסנן היא אפסית...) ובכל זאת, אני הולך לבצע אותו.
נשאלת השאלה, האם מוסרית אני יכול לעשות משהו לעצמי ולהחליט בשביל האחר, לא לעשות אותו מאותם הסיבות שאני עושה אותו? מצד שני אפשר לומר שעל פי החוק, שהוא עקרונית אמור להיות מה שאוכף את המוסר, נאסר עלי לתת לה זאת בשל גילה. סירבתי לתת לה את הסיגריה מתוך שמירה על החוק. בכך מנעתי ממנה את רצונה מתוך אגואיסטיות מושלמת הרצון לשמור על התחת שלי, אשר מגובה ע"י החוק ש"אמור" להביא לשמירת ערכי המוסר.
המחשבה סירבה לעזוב אותי שכן כאחד אשר מטיף ללגליזציה של "סטיות חברתיות" למינן תוך הנפת דגל "חופש הבחירה האינדיבידואלי", הרי הבחירה שלי הייתה מוטעית. הבעיה אף הפכה לחריפה יותר כשחשבתי על מצב שבו היה וחלומותיי יתגשמו ואכן לגליזציה תתרחש, מה אם אותה פצלוחה הייתה מבקשת ממני ג'וינט באותו הרגע? פה בדיוק עובר קו התפר שבו נכשלת כל מדיניות הלגליזציה באשר היא.
כאשר נשאל את "אל-סם" מדוע אין להפוך את הגראס לחוקי, הם מיד יעלו את הטיעון החזק ביותר שלהם: "גראס הוא שער לסמים אחרים, קשים יותר (או אמיתיים, לצורך העניין...)". זהו טיעון מצוין כי אי אפשר לסתור אותו, וקל מאד להדגים אותו. אז נכון, הפרכנו את הטענה ש"מתמכרים אליו" בטענה ש"התמכרות היא נטייה אשר טבועה ברמות שונות אצל כל אחד". אך מכיוון שאין חומר ממכר הלכה למעשה בגראס, אזי התמכרות אליו תלויה באדם בלבד. במילים אחרות אדם אשר התמכר לסמים אמיתיים עשה זאת משום שגופו דרש זאת, אותו אדם התמכר לגראס לפני כן משום שבחר בכך. מבחינתי כל מה שבחרנו לעשות, במידה ואינו פוגע באחר מעל לגבול מסוים, איננה התמכרות ושיבקרו אותי כל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים שבעולם!
אבל לצערי הפרכת ההתמכרות היא הליכה סחרחרת סביב עיקר הטענה. כיום כבר לא מדברים על ההתמכרות, אלא על נקודת המעבר לסמים. אתם מבינים את החוצפה? אל-סם מקטלגת את הגראס באותה השורה של הסמים ובאה בטענות לאלו אשר רואים את ההבדל כאילו הם אלו אשר אשמים במצב. בכל דיון שעולה בקשר לגראס מביאים איזה נרקומן לשעבר, אכול שטיפות מוח, להעיד איך הוא התחיל משאכטה קטנה שהפכה ל"פיאסטה של נרקוטיזציה".
עד שהגראס הוצא אל מחוץ לחוק הוא היה ידוע (בין היתר) כצמח שנועד למטרות רפואיות, וכל קשר בינו לבין "סמים" מהסוג הזה כלל לא עלה על הדעת. אותה הילדה עמדה מולי וביקשה לעבור על חוק לא מוסרי, דבר אשר אני עושה בקביעות ואליו אני מטיף ובכל זאת לא אפשרתי לה. פעלתי בדיוק כפי שאל-סם היו פועלים, רק במקום להעלות נרקומן שטוף מוח לבמה, עליתי אני שטוף מוח לא פחות. קטלגו לי בראש את הסיגריות כמשהו אשר רע מטבעו ואני החלטתי להטיף לילדה כאחד ש"היה שם", ושכח את כל הצדדים החיוביים. מה יקרה בתכלס אם היא תעשן את הסיגריה הזאת? היא תחטוף סרטן מזאת ספציפית? יתפסו אותה וישעו אותה? ההורים שלה יריחו ויענישו אותה? אבא סוף, סוף ינסה את החגורה החדשה שלו???
הדבר היחיד שיכול לקרות זה שהיא תלשין שאני נתתי לה אותה. כשאחפור עמוק מתחת לכל האידיאולוגיות שבעזרתם אני מנסה להצדיק את עצמי כל מה שאני מוצא זה אגואיזם טהור. ברגע שהמלחמה מגיעה אלי הביתה אני מתחבא מתחת לשטיח,וכך כולנו עושים. חוק ההגבל על הגיל בו מותר לעשן (הגיל בו מותר לקנות סיגריות...) הוא עוד צעד טיפשי שיהווה תירוץ לכל הורה אשר איננו יודע לחנך את ילדיו. הורים לא יבינו איך בנם מעשן אם זה לא חוקי, כי הרי זה רע! אבל איך ידע זאת הילד אם לא חונך להבדיל בין רע לטוב? "כל מה שחוקי הוא טוב, כל מה שאיננו חוקי הוא לא טוב" כך יטיפו לו, אז פלא שבגיל המרד הוא ירצה לעבור על החוק?
ביום המחרת ניגשה אלי אותה אחת עם אותה הבקשה. הפעם שלפתי לה את הסיגריה ושאלתי אותה "למה היא מעשנת?" היא תקעה בי מבט מגעיל, אמרה לי "זה לא עניינך", הסתובבה והלכה. היא אפילו לא לקחה את הסיגריה כי חשבה שאני אטיף לה מוסר, משהו שהיא לא יודעת להתמודד איתו כנראה משום שמעולם הוריה לא עשו זאת. אותי חינכו לעבוד לפי המוסר שלי וכך גם אני סומך על הוריו של אותו צעיר שיפנה אלי. ייתכן שאנשים יראו זאת בעין לא יפה, אבל אני מעדיף לחשוב שאנשים הם עדיין יותר חכמים ממה שה"חוק" נותן להם קרדיט עליו.
ביום המריחואנה ראיתי המוני בני נוער בגילאי 17-18. חומר חם לאל-סם שיצביעו על כך שהגיל של המעשנים יורד. אני אומר שאם כאלף צעירים מתגודדים סביב מטרה, מתאגדים ובאים להפגין אכפתיות בעולם כל כך אפאתי תנו להם לעשן!