רגע לפני יום הולדתי ה 30 , יואב, ידידי החליט לדון בחיי לאן? "את כבר בת 30 עם קבעונות של בת 80 וניסיון של בת 15". לדבריו אני לא נעשית צעירה עם השנים והגיע הזמן שאפסיק לחיות מהצד ואקפוץ לבריכה הסטוצים, גם אם זה אומר להסיר במקצת את מעטה המגננה ופשוט ליהנות. לדבריו, אין שום צורך לחכות לבחור המתאים, כי אי אפשר לדעת איך הדברים יתפתחו ולאן.
אז קבענו למוצאי שבת, ויצאנו עם החלטה, שאני מהפאב יוצאת עם טלפון או איתו (יואב: לי אין שום אינטרסים אישיים, אני את החודשית שלי עשיתי, 6 בנות בחודשיים). אני כמובן לאפשרות השניה התנגדתי בנחרצות. בגלל כל הטיעונים הרגילים של: לא רוצה להפוך את הידיד ליזיז. וגם מכיוון שהבחור מחליף בחורה כל יום שני וחמישי, ואני לא מוכנה להיות חלק מהסטטיסטיקה החודשית. ובכלל מי שנכנס אצלי לסטטוס מסויים, לעולם לא יצא משם (יואב: עם קצת אלכוהול, אין שום גבולות והמעבר הופך להיות קל).
אבל מכיוון שהחלטתי לשבור את כל המוסכמות שלי ולחיות "על הקצה", הסכמתי. כי הרי מה הבעיה לצאת עם טלפון, גם אם הדבר לא יגיע לידי מימוש וגם מכיוון שידעתי שלא משנה כמה אלכוהול אשתה, אני תמיד נמצאת בשליטה, אז מה אכפת לי ליצור ריגושים גם אם הם מדומים.
אספתי אותו, רפרוף של נשיקה על הלחי והגענו ליעד שאליו חתרנו. מצאנו מקום ישיבה צדדי ואפלולי, והתחלנו במשימה. למצוא לי בחור. סקרנו את האנשים, בחורים שהוא הציע שללתי על הסף. לא היה אפילו אחד ראוי, שלמענו אשבור את הקיבעון המחשבתי שלי (יואב: אלכוהול?)
אז התחלנו לשתות, ולשתות ושוב לשתות. הורדנו שוט של ייגר, הורקנו ליטר בירה ומאז כל העקרונות, כל המחסומים נעלמו כלא היו. פתאום היתה לי הארה.. יש בעיה להפוך את הידיד ליזיז.. למה? הרי ככה אני מקבלת שניים במחיר אחד, ואם איבדתי ידיד.. ניחא ממילא לא היינו הרבה זמן ידידים (יואב כבר לא אמר מילה, לשונו היתה עמוק בתוך גרוני)
אז כן, הכתובת היתה על הקיר, מצאתי את עצמי (וכן אני לוקחת את האחריות המלאה), עירומה בחדר השינה, מתנשקת בלהט הרגע, בלהט האלכוהול, בלהט היצר עם ידידי. לומר שזה היה דבר טבעי לראות אותו ערום מעלי, מתחתי ומכל צדדי, לא כך היה הדבר. הוא היה מאהב וידיד (נו, הוא כבר יודע שאני אוהבת שמחבקים אותי כל הלילה).
הבוקר היה קצת מביך, התהייה האינסופית התחילה לקדוח, האם להישאר לקפה, או לברוח. האם הוא נחמד בגלל שלא נעים לו (הוא יודע שעל הכתף שלו אני אמורה לבכות, במקרים כאלו). מה עושים, מדברים כרגיל בטלפון כאילו כלום, מה עושים?
רפרוף של נשיקה על הלחי, שהפעם לוותה עם הרגשה של כאב עמום, לא ברור. הרגשה של מה קרה, האם זו תוצאה של משיכה שהודחקה, האם להאשים את האלכוהול, האם אני צריכה לנהל שיחה של יחסינו לאן? ומה לעזאזאל אני רוצה ממני, ממנו?
08:00 הגעה הביתה, 09:00 אמורה להיות בעבודה וכל מה שבא לי זה להיכנס תחת השמיכה ולנשום עמוק.
סבב טלפוני עצבני לאוסף היועצות הנסתרות הוליד מספר עיצות: א. לחכות עד שהוא יתקשר ב. לא להתאהב.
יום למחרת, הוא לא התקשר.. עכשיו נשאר רק לא להתאהב
