אזיקים מזהב או פחד משינוי

תופעה לא חדשה, הנפוצה בשוק העבודה של היום, מתארת מצב בו עובדים רבים, אינם מרוצים ממקום עבודתם. אך על אף אי שביעות הרצון, חוששים הם מלבצע את השינוי הדרוש, כדי לקדם את הקריירה. שלא תבינו לא נכון, חלקם בעלי משרות בכירות או תפקידי מפתח ניהולים, המשתכרים הרבה מעל הממוצע. אולם זה זמן רב שהם מתלוננים, כלפי כל מי שבא איתם במגע על חוסר קידום, אי מימוש עצמי של הפוטנציאל הטמון או לא טמון בהם.

האחריות בלהציל את המצב ולצאת מהבוץ, תלויה בראש ובראשונה ביכולת לזהות את הבעיה, ולרדת לשורש העניין. לעיתים, העניין כרוך בעשיית שינוי מהותי. חלק ניכר מאותם עובדים הכבולים באזיקים מזהב פשוט מעדיפים להתעלם, לשבת בחבוק ידיים ולהמשיך לעבוד. גם אם העבודה, לעיתים, חסרת סיפוק אישי. קבלת המצב, נובעת מתוך הבנה שמצב זה, הוא המצב הנוח ביותר לכולם, מבלי לשאול למי? ומדוע?

הנחתם הרווחת, בשלב זה של חייהם; מחויבות לחיי הנישואין, עול היומיום, המיסים, המשכנתא, גוברת על כל נטילת יוזמה או סיכון להוציא אותם מהמצב. חלקם הגדול, אף מצטיין בלתפור "תיק אישי" עד כדי כך שהם מצליחים להדביק אחרים בתסמונת האזיקים מזהב.

אם תדחקו בהם לחשוב לגבי אופציית עזיבת מקום העבודה, או שינוי בקרירה, הם יחרזו לכם מחרוזת אמרי שפר אפוקליפטיים, לפיהם מצב שוק העבודה סופני, אין דרושים במקצוע שלהם, המתחרים הצעירים יותר (חסרי הניסיון), יגברו עליהם נוכח תנאי השוק הקיימים. הם אף יוכיחו בעוז שהם ניסו את מזלם, על ידי שליחת קורות חיים והסתכנות בראיון עבודה כושל כך שמבחינתם אין מצב לשנוי.

אלף ואחת סיבות ותירוצים אישים, לא יזיזו אותם ממסלול ההתנגשות הבלתי נמנע, מלקבל כרטיס הרחקה אדום מין הבוס או ההנהלה. הם מבינים טוב יותר תחת לחץ או אונס, שבעצם מישהו צריך לקחת את ההחלטה עבורם ורק אז הם ישלימו עם המצב.
מבחינתם עובדים היום או לא עובדים בכלל, הפך מזמן למנטרה איתה הם קמים לעבודה ואשר איתה הם הולכים לישון.

תנאי התעסוקה השוררים במשק היום אינם מאפשרים יותר את החגיגות של פעם בנוסח בועת ההיי-טק בהם כל עובד זוכה. עובד שאיננו עובד, תורם, משפר או חי את אווירת הארגון, עשוי למצוא את עצמו בחוץ לעיתים לא רק מחוץ למקום העבודה הנוכחי אלא מחוץ למעגל העבודה בכלל.