בימים האחרונים היה קשה להתעלם מהם, הם מילאו את דפי העיתונים השונים ואת זמני המהדורות בערוצים הטלוויזיוניים, כולם פתאום נזכרו בהם, בכל מקום ניתן היה לראות את הנאבקים עם שלטים גדולים המוחים כנגד המחיר היקר שאנשים במדינה נאלצים לשלם בשביל הזכות לרכוש ידע.
ואני אומרת בשביל הזכות לרכוש ידע, כי הרי היום הלימודים לא בהכרח מובילים לעבודה, כידוע לי ולחבריי האקדמיים המובטלים.
אני גרה סמוך לטכניון, את רחבת הדשא אני מכירה בדרך כלל מסיבות אחרות לגמרי, כל שנה ושנה האגודה מרימה פה הפקה אדירה ביום הסטודנט, זמרים, סטנדאפיסטים ועוד אמנים מהשורה הראשונה בארץ, אלפי אנשים מכל איזור הצפון מגיעים כדי לחגוג יחד עם הסטודנטים. ובכן היום החלטתי לשנות מהמסורת ולהגיע מסיבה אחרת.
ובכן, לאדם המחפש הפגנה אלימה או רועשת בהשתתפות אלפי אנשים נכונה אכזבה גדולה, לא דובים ולא יער, ההפגנה נראתה כאילו קשורה למספר מצומצם של אנשים.
בכניסה לטכניון הכה בי שקט שנראה כאילו לקוח מבית קברות. המקום ריק למעט כמה אנשים ההולכים כל אחד לעיסוקיו, מהקשבה לשיחותיהם נראה שלא כולם שמעו על השביתה או שפשוט ניצלו את היום החופשי לביצוע מטלות "צחי נתן לי להעתיק את התרגיל...", או לסידורים "מירי,את באה למכלול,יש מבצעים סוף הדרך...", עסקים כרגיל.
הדברים מתחילים במקצת להתחמם ככל שמתקדמים ונכנסים יותר פנימה לכיוון כיתות הלימוד מכל עבר עוטפים אותך שלטי ענק המנסים לעורר את תושבי הטכניון "התעוררו, סוגרים לנו את התואר", ו"אולי זו השנה האחרונה שלך בקמפוס" ועוד סיסמאות רבות ומגוונות.
ברחבי הקמפוס ניתן לראות סטודנטים התולים את שלטי המאבק, מסתובבים עם נייר דבק, ועושים חישובים מתמטיים (כיאה לתלמידי הטכניון) כמה עליהם עוד לתלות ברחוב ובאיזה מרחק מהשלט הקודם. כשביקשתי קצת הסברים על השביתה מאחד ממדביקי השלטים, הוא אמר לי במהין התנצלות שאינו יודע יותר מידי על השביתה אבל הוא יודע לומר שיש שביתה בנוגע לשכר הלימוד.
גולת הכותרת במאבק הטכניונים הוא המאהל שבנו המפגינים על הדשא, המאהל מורכב מכמה אוהלים שחוברו ביחד. בכניסה למטה המאבק מתגודדים כעשרים חבר'ה היושבים על המחצלות, ומעבירים את הזמן.
האווירה נראית נינוחה, מידי פעם ניתן לראות סטודנטים מעטים הבאים לחזק את ידי חבריהם, הם יושבים איתם זמן מה ובינתיים מנצלים את הזמן לעבור על שיעורי הבית.
ליד המאהל ממוקם שולחן קטן בו עומדת סטודנטית המנסה לעצור אנשים על מנת שיחתמו על עצומה. היא עומדת באמצע הדרך וכל אדם שעובר שואלת אותו "חתמת כבר?" ואנשים מהנהנים בראש וממשיכים בדרכם.
המאבק נראה כאילו שייך למספר קטן של אנשים, השאלה שעולה לי בראשי איפה כל השאר, אולי השאר לא משלמים שכר לימוד?!
ברקע אחד מתושבי המאהל משמיע ברדיו את "שתי אצבעות מצידון"
"...רחוק מהעין, רחוק מהלב
שכחת אותי וזה כואב..."
צעקת הסטודנטים לשנת 2005
אכן, שכחה אותם המדינה.
