אחרי חודשיים במגמת תקשורת אני מרגיש שכמו שאני יכול לטעון שפילוסופיה הוא מקצוע לסטלנים, ככה פסיכולוגיה התנהגותית נועדה להרגיז אותם. איך החליטו אנשים חצופים שאפשר לחקור כל פרט עפ"י סממנים מוסכמים ותוויות חברתיות? אני לא אומר זאת, חס וחלילה בגלל שקיבלתי 48 בעבודה במקצוע זה. לא ולא, זה כולה עשרה אחוזים מהציון, לא ביג דיל הא? מה שמפליא אותי זה איך כלב חשב על התיאוריה שבכותרת! ( "הבהרה בלונדינית" "קולי" זה סוג של כלב...)
הכי עצוב זה שהמשפט הזה כנראה נכון, וזה כואב לי. זה כואב בגלל שאם אני מחזיק מעצמי מאגניב ואחרים חושבים אותי לחנון, אז לפי המשפט הזה אני כנראה חנון.
אני, איש הפח, גדלתי וחונכתי באילת, ביליתי כמחצית משעות הלימוד שלי על שפת הים, אני חנון. אני מתעורר בבוקר כשהמאמר של דורקהיים כבר מחכה בכניסה לשירותים, ככה להעביר את החרבון. עולה על האוטובוס ושולף את סוקרטס. עושה כביסה וחושב על פרויד. חנון מארץ החנונים. גם כשאני כבר תופס אומץ ומבריז משיעור אז זה בדרך כלל לספריה, להכין שיעורים במקצוע אחר. יותר מזה, אני יושב בשיעורים ומסכם אותם בעצמי, לא מצלם בכלל, זה אשכרה מעניין. אני תופס את עצמי מקלל בלב את כל מי שמפריע ועושה שיגועים בשיעור. רק חשוב שתדעו שאני לא כותב את כל זה בגלל שהשקעתי באיזו עבודה שהוחזרה לי לא מכבר עם ציון נמוך, חלילה וחס!
לא תמיד הייתי כזה. באילת הייתי חלק מחבורה שעד היום אם תזכירו את השמות שלנו בין כתלי בית הספר תגרמו לכמה מבטי פאניקה בקרב כמה מורים\דינוזאורים במקום. הפחד ישלוט בעיניהם ועורם יהפוך חיוור ( לעזאזל, אני אפילו כותב כמו חנון! ). אני לא אשכח שיעור תנ"ך אחד שבו החליט אחד החברים שלי שבא לו סיגריה, כאן ועכשיו! "אין בעיה" סח אליו חבר שני, ושלף סיגריה. לקח הראשון את הסיגריה אל פיו, הצית אותה, וכאילו בכדי להעצים את רמת ה"אני שם זין עלייך", הניח את שתי רגליו על השולחן בפוזת "שופוני על חוף הים". המורה ניגשה אליו והחלה לבכות בפראות. לא עזר לו זה שהוא כיבה את הסיגריה והתחנן אליה שתפסיק. עד היום דמעות מבצבצות בזוית עיניה ופיה רועד כששמו מוזכר בקרבתה.
אז תגידו חבריו מגניבים, אבל הוא חנן בן חנן. אז אספר לכם סיפור על כך שבאחת מההפסקות הפעילות בבית הספר החלה הרקדה בקומת הכניסה. המרקידה עמדה על במה שהוקמה במרכז הפתח כששלוש קומות מעליה אני ניצב ובידי שקית מים ועשרות עיניים נשואות לאחר שבמהלך כל היום הפצנו על "חבלנות" בהפסקה. למזלי הרע גם עיניה של סגנית המנהל נפנו אלי, רק מה, ששמתי לב לזה. בעודי חוכך בדעתי אם להשליך את השקית, שהיה בה תוסף מעניין במים, מישהו כבר החליט בשבילי. שקית חלפה לה מעל לראשי ישירות אל ראש המרקידה. מכיוון שנעשה המעשה, ומכיוון שלא ראיתי מי ביצע, ידעתי שאכלתי אותה. עד היום אף אחד לא מאמין לי שזה לא אני, בפני כולם אפילו לא טרחתי להכחיש שזה לא אני. לפחות קניתי תהילה שקרית לרגע.
אז זה חנון זה???, חוץ מזה איך חנון ומקבל 43, איך? לא שזה מטריד אותי, בכלל לא. פתאום אני מקבל טלפונים הביתה: קשה לאנשים בשיעורים, אז אולי אוכל לעזור?. כולם מציעים לי להצטרף ל"קבוצות הלמידה שלהם". נהייתי מאלה, אני חושב שהחברה חושבת שאני חנון!
"תחזור לבית הספר, חנון" כותבים לי בתגובות, "חנון, אתה צריך לקבל "בראש" ( מי אמר כפל משמעות? מי? )
אז אתם יודעים מה? כוס אמא של כולכם! אני חנון ואני גאה! יש לי פוסטרים של אפלטון בחדר, אני נרדם לקולות ערוץ ההיסטוריה, וכשמשעמם לי אני שולף רנדומאלית את אחד מכרכי ה"אנציקלופדיה העברית" ומרווה את צימאוני לידע. אולי אם הייתי פותח בערך "פסיכולוגיה" כל זה לא היה קורה . אבל כל זה מאחורי, בכלל לא מטריד אותי ואני לא חושב על זה יותר...
אז איך משתלבת כל החנוניות הזו עם סטלנות? ניסיתם פעם לקרוא אפלטון עם ג'וינט בפה? פתאום הכל מקבל צורה ברורה, וזה פשוט נדמה שמי שכתב את זה היה פשוט בן אדם קרוע. מרקס, כשנקרא במצב קטטוני, משרה עלייך אופטימיות שאולי יבוא יום ובאמת הכל יבוסס על שוויון. אבל לא פסיכולוגיה התנהגותית, גבירותיי ורבותיי, ושוב הגענו למקרה הזה, והפעם רק בגלל שהחלטתי לעשות את העבודה הזאת מסטול!
באותה עבודה כושלת, היינו צריכים לייחס התנהגות לדמיות שונות על סמך נתונים שקיבלנו עליהם מהתרשמות מוגבלת. במילים אחרות ביקשו מאיתנו ללכלך על כמה דמיות, להטיל עליהם האשמות ולהסביר להם איך הם כן היו צריכים לפעול. ומי אני שאומר להם זאת? אני הפסיכולוג, מבחינתי הם כמו כל הפרטים זהים לחלוטין! פשוט לא היה לי לב לעשות זאת ולכן כל העבודה הזאת נראתה כמו תירוץ אחד גדול. מתחת לציון הזה 43, היה כתוב "אתה ממציא פסיכולוגיה". השורה הזאת שווה כל ציון אחר.
אז מה פרויד? אתה ממציא פסיכולוגיה וגם אני? רוצה "ראש בראש"? יאללה, תביא ת'בנג!
קראתם? צחקתם? הזדהיתם?
"איש הפח", מאת ערן רז
הוצאת אסטרולוג, להשיג בחניות המובחרות
