פיטוריה של דר' דיאנה לוצאטו מעבודתה לאחר 16 שנים בהם עבדה כמרצה באוניברסיטת תל-אביב (הארץ, 18/07/2004), לדבריה לאחר שחלתה במחלת הסרטן, לא הפתיעו את אלו המצויים בנבכי האוניברסיטאות בישראל. אין לתמוה על כך: דר' לוצאטו הועסקה באחד ממסלולי ההעסקה המבזים ביותר בשוק העבודה הישראלי מסלול עמית ההוראה, או בשמו הידוע יותר, מסלול מורים מן החוץ (ממ"ה). מסלול זה, שנוצר במקורו בשנות השישים עבור פרופסורים מהאוניברסיטה העברית שבאו ללמד באוניברסיטת ת"א הצעירה, מהווה כיום את מסלול ההעסקה העיקרי להעסקת סגל לא קבוע (מורים "מקצועיים"). המועסקים במסלול זה דומים ביותר לכל עובדי הקבלן המצויים בשוק הישראלי: הם מקבלים את משכורתם 8 חודשים בלבד בשנה, אף על פי שדרישות משרתם נמתחות היטב מעבר לזמן זה. הם אינם זכאים להטבות סוציאליות, אינם צוברים וותק, ואף אינם זכאים לפיצויי פיטורין. בשל כך אלו הם המרצים האידיאליים, מנקודת מבטן של האוניברסיטאות: אלו הם בעלי תואר שני ושלישי, המוכנים לקבל גמול נמוך וארעי, תמורת ה"זכות" להיקרא "מרצה באוניברסיטה". יתרה מכך, כאשר עולה לכאורה חשש שהמורה לא יוכל לתפקד במלוא התפוקה, אפשר להיפטר ממנו ופשוט להביא חדש. תשאלו את דר' לוצאטו.
בולטת ביותר בהעסקת מורים מן החוץ היא אוניברסיטת חיפה. בעוד ששאר האוניברסיטאות מסתפקות בהעסקת עשרות מורים מן החוץ, אוניברסיטת חיפה מעסיקה מאות רבות של מורים כאלו. זהו למעשה כוח ההוראה העיקרי באוניברסיטת חיפה. אם תרצו, זהו הפרולטריון שמאפשר את קיומה של האצולה (הסגל האקדמי הבכיר). אך לאוניברסיטת חיפה לא די בכך כעת היא מבקשת לפטר את תלמידי המחקר (דוקטורנטים) המועסקים בהוראה, ולהחליפם, איך לא, במורים מן החוץ.
תלמידי המחקר הם גאוותה של כל אוניברסיטה. הם החוקרים החדשים, המרעננים את פניה של האוניברסיטה, ומאפשרים חלחול של דעות ותחומי עניין לא-מסורתיים לתחומי הלימוד והמחקר השונים. כמרצים בתחילת דרכם, הם בעלי מוטיבציה גדולה להצליח בהוראה, ומפיחים רוח חדשה באולמות הלימוד. מהמחקרים שלהם לא נהנה רק הציבור הרחב, אלא גם האוניברסיטה והמנחים שלהם, הרשומים על פרסומיהם. אך לא זאת בלבד, תלמידי המחקר מהווים מקור פיננסי משמעותי ביותר עבור כל תלמיד מחקר, מתגמלת המועצה להשכלה גבוהה את האוניברסיטה בעשרות אלפי שקלים. זהו צינור כספים לא-אכזב עבור האוניברסיטאות. אך כאמור, אוניברסיטת חיפה מבקשת לירוק אל תוך הבאר ממנה היא שותה, ולפטר את הדוקטורנטים ולהעסיק במקומם מורים מן החוץ.
ההחלטה לפטר תלמידי מחקר המועסקים בהוראה, באה על רקע המשא ומתן שמתקיים בימים אלו בין ארגון הסגל האקדמי הזוטר, שמייצג את תלמידי המחקר, לבין נציגי הנהלת האוניברסיטה. הנהלת האוניברסיטה, קיצצה בשנת הלימודים האחרונה (תשס"ד) את משכורותיהם של תלמידי המחקר המועסקים בהוראה בין 33% ל-65%. קיצוץ זה התאפשר עקב לחץ מאסיבי של ההנהלה, תוך הדגשת המצב הקשה של האוניברסיטה, והבנה כי זוהי שעה קשה לכל המועסקים במשק. על אף שהוסכם שהקיצוץ הוא לשנה אחת בלבד, מבקשת האוניברסיטה לקצץ בשכרם של הדוקטורנטים, גם בשנת הלימודים המתקרבת ובאה.
לקיצוץ זה, אין אח ורע בשום אוניברסיטה בארץ. על אף מצבן הקשה של כל האוניברסיטאות בארץ, הן הקפידו לא לפגוע במשרות המוצעות לדוקטורנטים. הגדילה לעשות אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, אשר קיצצה בשכרם של חברי הסגל האקדמי הזוטר ב-7%, אך החזירה לעובדים את כספם בתום השנה, מתוך הבנה כי הם גוזלים את כבשת הרש. מאידך, אוניברסיטת חיפה, שחלק מעובדיה (הבכירים, כמובן) מככבים בטבלאות שיאני השכר במשק, לא קיצצה בשכרם של עובדי הסגל הבכיר והסגל המנהלי, אפילו באחוז אחד. תלמידי המחקר, אשר הסכימו להיות שותפים לתהליך ההבראה של האוניברסיטה, מצאו את עצמם במהרה נושאים בכל הנטל.
את העוול והכישלון המוסרי של הנהלת האוניברסיטה, כמו גם של הסגל הבכיר המועסק בה, לא ניתן יהיה למחות בנקל. לאכזבתנו הרבה, הסגל הבכיר, ובמיוחד ראשי החוגים ומנחי הדוקטורטים (עמם אנו עובדים באופן אישי), מחרישים נוכח גזירה זו, ומעניקים בכך לגיטימציה למהלך כזה. חלקם אפילו תומך בפיטורי הדוקטורנטים, על מנת שיוכל להתהדר בחיסכון שיושג עקב העסקת מורים מן החוץ. על כך לא נותר לנו אלא לומר, כי אוניברסיטה המתנכרת ומתנכלת לתלמידי המחקר שלה ראויה להיסגר, או מאידך, לכל הפחות, לשנות את שמה למכללה. ועד אז, החלמה מהירה, דר' לוצאטו.
