לאורך ההיסטוריה של האנושות, היו סטודנטים אשר הובילו שינויים חברתיים, מהפכות שלטוניות ולעיתים אף שמו קץ למלחמות. לסטודנט הישראלי לא חסרות סיבות להפיכות סטודנטיאליות אך נראה כי בארץ הסטודנטים יוצאים לרחובות בעיקר כאשר הדבר נוגע לכיס שלהם.
אם נרים מעט את הראש מעל לבעיית הגרעין ותסביך הרדיפה של קברניטי מדינת ציון, נגלה באיראן מיליוני אזרחים וסטודנטים, שביום משחקים את "המשחק המוסלמי" ובלילה מוציאים את זעמם על המקלדת, מנסים ליצור שינוי, להפוך סדרי עולם.
סתימת פיות באיראן. הבלוגים הופכים לכלי נשק.
האפשרות האינטרנטית
ד"ר ליאורה הנדלמן, מהמרכז ללימודי איראן באוניברסיטת תל-אביב: "אזרחים איראנים בעלי ממון והשכלה, יוצאים מגבולות המדינה על מנת לחיות באופן מודרני במדינות מערביות, שם הם מרגישים נוח יותר להתבטא באופן חופשי". אזרחים איראנים אשר מביעים את דעתם גם בתוך גבולות המדינה, הם בעיקר הסטודנטים אשר מקיימים שיח מחתרתי במסדרונות הפקולטות השונות וכמובן, באינטרנט. בכלל,סוגיית האינטרנט ואיראן, היא סוגיה מאוד מעניינת. מחד, יש כאן את הסמל למודרניות ומערביות, האינטרנט והאפשרויות הבלתי מוגבלות שהוא טומן בחובו, ומאידך, משמרות המהפכה. "התפשטות האינטרנט ברפובליקה האיראנית והשימוש באלמנטים שקיימים בו, בלוגים, אתרים וסרטונים, הוא הגדול ביותר במזרח התיכון, ואפשר להבין גם למה. כשאזרח חי במדינה אשר הוא אינו יכול לחיות את חייו כפי שהיה רוצה, אין ביכולתו להביע שום התנגדות לגיטימית למשטר קיים, ימצא את המענה בזירה הדיגיטאלית", הוסיפה ד"ר הנדלמן. חשוב לזכור שהאוכלוסייה האיראנית אינה נחשלת כפי שחלקנו נוטים לדמיין אותה. שיעור האוריינות באיראן גבוה מאוד (כ- 80%), מעמד הביניים האיראני יכול להרשות לעצמו לימודים אקדמאים, יש מלגות לסטודנטים מעוטי יכולת, וגם בקרב המובטלים ניתן למצוא לא מעט אקדמאים.
אז איפה הבעיה? אי אפשר לנתק את הלך הרוח בקרב הסטודנטים, מההקשר הכלכלי שבו שרויה הרפובליקה. אבטלה, אינפלציה גבוהה, אמברגו שנמשך כבר יותר מ-27 שנים מצד האמריקאים ועוד חברות זרות, אשר האמריקאים מונעים מהם לקיים יחסים כלכליים עם האיראנים, מביאים את המעמד הנמוך לרעוב ללחם. מדינה שהיא אחת המדינות העשירות באוצרות טבע, בעיקר גז טבעי ונפט, מוצאת עצמה מסבסדת מוצרי בסיס לאזרחיה. כשאחמדינג'אד עלה לשלטון הוא הבטיח להביא את הבנזין לשולחן האוכל. בפועל, מחיר הבנזין באיראן עולה כל שנה בכ- 15%, ואזרחים לא מגיעים לעבודה משום שלא הצליחו להשיג בנזין לרכבם. אפילו מחירה של עגבנייה עולה ועולה. מגוחך. אמנם אותנו מעניינת בעיקר סוגיית הגרעין, אבל לאנשים שחיים בה, איראן מספקת את כל הסיבות לצאת לרחובות.
"סטודנטים באיראן אכן מארגנים הפגנות גדולות, אבל הכול תלוי במשטר. יש תקופות שהשלטון בוחר להבליג מעט מהמחאות השונות, וזאת על מנת לאפשר פורקן כללי ומתון יחסית לכל אלה אשר מעיזים", מסבירה ד"ר הנדלמן. אירוע מכונן במחאת הסטודנטים, היה כמובן בנאומו של אחמדינג'אד באוניברסיטה הטכנולוגית בטהראן, אמירכביר, שם ניסו עשרות סטודנטים להתפרץ לבמה עליה עמד, תוך קריאות נמרצות: "אתה דיקטטור פשיסט". שרפו מול עיניו את תמונתו, שברו את מצלמות הטלוויזיה הממלכתית הרשמית והוסיפו לזעוק: "מוות לדיקטטורה". זה אומץ. לאחר זמן קצר, השלטון מחליט שזה מספיק, די לפורקן הדמוקרטי ה"מזוויע" והוא שב וסוגר את ברז חופש הביטוי. לקראת יום השנה להפגנות הסטודנטים, מתבצעים מעצרים של ראשי מאבק הסטודנטים, כדי להחליש את כוח ההתנגדות.
בימים אלו החל השלטון האיראני להדק את חגורת המתירנות. לאור הסנקציות הכלכליות המוטלות על המשטר, הקצבת הבנזין שיוצאת לדרך, חושש אחמדינג'אד מרפיון כללי בשליטה על ההמון. התחושה הכללית באיראן היא שפניה חזרה לימי המהפכה האסלאמית של 1979, חיזוק הצביון הדתי, וניתוק תרבותי מוחלט מן המערב.
סטודנטיות באיראן. יכולים להרשות לעצמם לימודים.
שאלה של ביגוד
למרות שאנו נמצאים בחודשי הקיץ החמים, באיראן קיים איסור ללבוש ביגוד צמוד, תספורות מערביות מחוץ לחוק ואסור ללבוש חולצה עם הדפס "שלא עולה בקנה אחד עם חוקי האסלאם". האיסורים הנ"ל הם לגברים ולנשים כאחד, וברחובות מפטרלים משמרות "קוד הלבוש", עוצרים עוברים ושבים, ובמידת הצורך גם מעכבים אותם "להבהרות" בנוגע למותר ואסור במשטר שכל כולו מונהג על ידי אנשי דת. החלק באוכלוסייה שקרוב יותר למערב השנוא הם כמובן הדור הצעיר בכלל והסטודנטים בפרט. קשיש מכפר נידח בהרים לא מבדיל בין מקלדת לממיר דיגיטאלי, סטודנט צעיר טהראני לעומת זאת, בקיא ברזי הטכנולוגיה, מקליט, מתעד ומפיץ לכל העולם, כל מה שעולה על רוחו:" אני יושב מול המחשב ומתחבר לאינטרנט. אתרי האינטרנט הפרסיים מודיעים על התקפה אפשרית מצד אמריקה כנגד איראן. אני יושב מול המחשב, בלילה קר וחורפי, בחדרי המחומם. אבל אני פוחד וחש קור. המחשבה על מלחמה מפחידה אותי. אני כותב לעולם שקורא את שורות אלו: אני, איראני בן 27, לא מרוצה מהממשלה האיראנית, ומחפש אחר האפשרות לחיות חיים טובים יותר, אפילו במדינה זרה."
שם טמונה הסכנה מבחינת השלטון, ואת השטח הפרוץ הזה הם מנסים לרסן באמצעות צנזורה על הרשת. הבעיה היא, שאותן חברות שמספקות לאיראנים את הכלים הטכנולוגים לצנזור, הן מערביות, כך שמבחינה טכנית, הצנזור לא מוחלט והפרצות רבות. תופעת הבלוגים האיראנים, היא כאמור רחבת היקף (חפשו במנועים השונים: "Iranian blogs"), עד שאפילו הנשיא עצמו, במו ידיו, מעלה לאוויר בלוג באתר הבית שלו אחת לכמה ימים.
מעניין אם מר אחמדינג'אד קרא את השורות הבאות באחת מגלישותיו באינטרנט: "שמעו בדיחה. הנשיא אחמדינג'אד יצא בהודעה לאומה: "מי שחושש מגזירות הבנזין וההגבלה לקופון 3 הליטרים, יכול להירגע. תמיד תוכלו לרכב על גבם של אחד מ- 17 מיליון החמורים שהצביעו עבורי..."
