ביטול חובת הפסיכומטרי מעורר שאלות רבות גם בקרב הממסד וגם בקרב הסטודנטים לעתיד. משרד החינוך החליט להפיק תעודת מצרף רק לבוגרים שסיימו תיכון לאחר שנת תשנ"ח, מכיוון שלפני שנה זו הונהגה במשך 3 שנים שיטת ההגרלות. לפי השיטה הוגרלו בכל שנה מקצועות חובה שעליהם התלמיד קיבל ציון בית ספרי בתעודת הבגרות. בשל כך מסרב משרד החינוך להפיק תעודת מצרף לבוגרי שנים אלו אש "נהנו" מהשיטה.
אין תמונה
העצומה
לפיכך חוברה עצומה ע"י כמה אנשי קבע נגד החלטה זו של משרד החינוך המתריעה כי,למעשה כל בני 23-24 ומעלה אשר "נהנו" משיטת ההגרלות יסבלו מאותה בעיה.יתירה מכך, שיפור המצרף פשוט לאין ערוך משיפור פסיכומטרי:
-ישנה אפשרות "ביזור" המקצועות (לשפר רק יחידת חיבור או 2 יחידות מתמטיקה).
-ישנם מיקודים לקראת הבחינות.
-ישנם מועדי ב'.
- השקעה כספית קטנה (ספר בחיבור, מתמטיקה, או אנגלית)
- עלות שאלון יחידת בגרות 25 שקלים.
- השקעת זמן קטנה.
לעומת זאת בפסיכומטרי:
-אין אפשרות "ביזור" - כל שלושת חלקי הבחינה נעשים במרוכז.-
- אין מיקודים.
- אין מועדי ב.
- השקעה כספית גדולה (קורסים באלפי שקלים, ספרים במאות שקלים)
- השקעת זמן גדולה לימוד מסתכם במאות שעות חזרה ותרגולים.
עלינו לזכור ש"תעודת-המצרף" היא סך הכל תעודה עם ציוני התלמיד, ללא מגן, במקצועות מסוימים.
זכות כל תלמיד לקבל אישור על ציוניו.
בהתייחס לטענה שבמשך 3 שנים הונהגה שיטת ההגרלות
1. לתלמידים לא הייתה יד בהחלטה של שר החינוך דאז והינם תוצרים של מערכת החינוך.
2. הבוגרים דאז אמנם נהנו משיטת ההגרלות אך לא נהנו משיטת המיקוד הנהוגה כיום שהינה מקלה בהרבה.
3. יש לזכור שהציון במקצועות שעלו בהגרלה ניתנו לתלמיד על פי ציוניו הבית ספריים, דהיינו: ציוניו על סמך בחינת המתכונת שהינה במתכונת בחינת הבגרות. פעמים רבות אם לא ברובם ציונים אלו הנם נמוכים מציוני הבגרות שהתלמיד מקבל.
למעשה, ספק אם שיטת ההגרלות דאז היטיבה עם התלמידים.
זאת לעומת שיטת המיקוד, ומועדי ב, המקלה על התלמידים כיום בהרבה.
ודווקא על תלמידים אלו, שרובם בוגרי צבא, ומנסים בגילם להתקבל לאוניברסיטה תוטל ההגבלה הישנה של המבחן הפסיכומטרי, בעוד צעירים יותר יוכלו להתקבל הן על סמך "תעודת המצרף" והן על סמך הפסיכומטרי אם יבחרו בכך.
אין מקום לאיפה ואיפה כה גורפת במיוחד במערכת החינוך האמורה לייצג פתיחות ושוויון הזדמנויות.
מהלך ביטול חובת הפסיכומטרי היה בעידודה המלא של השרה לימור לבנת, ובהסכמה של חברי וועדת החינוך של הכנסת.
בעיה זו הינה טכנית גרידא ולא של גורמים המכתיבים מדיניות.
עלינו ליידע אותם על העוול הטמון בכך.
