בעלת תואר ראשון בספרות עברית ואנגלית מטעם האוניברסיטה העברית, תואר ראשון בפסיכולוגיה מטעם אוניברסיטת תל-אביב ושני תארי MA מאוניברסיטת ת"א: פסיכולוגיה קלינית ופסיכולוגיה חברתית.
"במהלך לימודי הספרות הבנתי שאני לא במקצוע הנכון, אבל סיימתי את התואר. לאחר מכן, חיפשתי את עצמי וחשבתי על כל דבר בעולם. בגיל 25, כשחייתי בלונדון, התודעתי לספרי הפסיכולוגיה, ואז בחיל ורעדה, בגיל 26, נרשמתי ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב".
איזו סטודנטית היית?
"כיוון שהייתי אמא ופרנסתי את עצמי, לחלק גדול מהשיעורים לא הייתי הולכת ולמדתי מספרים ומחברות של אחרים. הייתי אוטודידקטית, מלבד שיעורים שאי אפשר היה ללמוד לבד. על שיעורי סטטיסטיקה לא פסחתי, למשל".
מה הדבר שאת הכי זוכרת מתקופת הלימודים?
"למדנו את תיאוריית האישיות של פרויד. לימד אותה ראש החוג דאז רון שובל. הצבעתי ואמרתי לו 'זה לא נשמע לך שטויות ומופרך?', זה היה בשנה הראשונה וכולם היו בהלם מהחוצפה שלי.
"בתקופת התואר השני שלי בפסיכולוגיה קלינית, היה מרצה לפסיכופתולוגיה, ד"ר יהודה פריד, שהיה נורא כריזמטי אבל נורא עצבן אותי. מכיוון שהוא אמר שעבודת הגמר יכולה להיות כל דבר, כתבתי עבודה על כישלונו כמרצה. הוא נתן לי 90. זו הייתה עבודה לגמרי מרושלת והיא שמורה עמי עד היום עם המכתב שלו".
עבדת בזמן הלימודים?
"כתבתי ל'עולם האישה', ל'מעריב לנוער' ול'משמר לילדים'. בנוסף, כתבתי תסכיתי רדיו ל'קול ישראל', הייתי פקידה בסוכנות לשיווק סלילי תפירה, מורה לאנגלית, מתמטיקה ודקדוק ועוזרת הוראה".
היה מרצה או קורס שהשאירו עליך רושם?
"ישעיהו לייבוביץ'. שנה א' בפסיכולוגיה, השיעור שלו היה בין 6 ל-8 בערב, ולא היה לי עם מי להשאיר את התינוקת שלי. נורא רציתי ללכת לשיעורים שלו, ויום אחד בייאושי פשוט באתי איתה. בפתח שאלתי אותו אם אני יכולה להיכנס איתה. הוא הסתכל עליה ממרום גובהו ואמר 'ודאי', התיישבתי בצניעות במושב האחורי. אבל אז כל פעם שבתי אמרה 'אמא' כולם הביטו אחורנית. כעבור כמה דקות יצאתי. הפרוייקט לא עבד".
יש לך טיפ לסטודנטים?
"לדעת שכישלון הוא חלק מהחיים. להבין שאפשר גם לאהוב את העבודה - המזל הגדול הוא להתפרנס מעבודה שאוהבים".
היום היית בוחרת ללמוד משהו אחר?
"בדיוק חשבתי על זה בימים האחרונים, הייתי רוצה ללמוד היסטוריה, בנוסף לכל מה שלמדתי".
